מלחמות בני האדם, על האדמה, ככלי משחק הם, במריבות האלים
שבשמיים!

ענן לבן כיסה את פני השמש. על האהלים התנופפו נסי בד אדומים.
צמחי המים- סוף, קנה, גומא וערבה, נעו ברוח. ריח מנטה נישא
באוויר. את השלווה הפרו רק קולות עופות ופכפוך מים זורמים. זוג
פרפורים עקודים קרקרו בעליזות תוך שהם מבזיקים צבעי שחור ולבן.
הם רפרפו מעל המים והטילו את גופם כטיל אל הדגיגים שהובחנו בין
הנופרים.

אלכסנדר מוקדון,ישב באוהלו על גדת הנחל וצפה בנוף, מאמין כי
בשליחות האלים יצא לקרב בראש צבאו המונה שלושים אלף חייל. הכוח
התמקם וחנה ליד מעיינות הירקון. החיילים היו זקוקים למנוחה הם
בדרכם מכיבוש העיר צור לעזה.    

" די! ליאו, שכב או שאני הופך אותך לקפישון !" גער אלכסנדר
בגור האריות השובב. זה הרכין ראשו רטן, נהם והסיר את רגליו
מכתף אדונו, חש נזוף, כאילו נדחתה הבעת אהבתו. ליאופרד נשכב על
השטיח כמצווה, פזל מזווית עינו, כבודק האם תתחלף הגערה בליטוף.
אלכסנדר מוקדון, שלא כהרגלו, היה רגוע ונינוח הושיט את ידו
ודגדג את עורף הגור "לא אל תדאג, חמודי, אני לא הופך אותך
לכובע. יש לך ראש קטן מדי!" הייתה זו בדיחה פרטית בין אלכסנדר
לגור האריות, אותו קיבל במתנה, לפני כשבעה חדשים, מסנבלט
השומרוני. שרשי הבדיחה נעוצים בכך שאביו, פיליפוס, שליט
מקדוניה, טבע את ראשו של האל הרקולס, עוטה עור אריה על
מטבעותיו.
http://stage.co.il/Stories/537327970
ניקסוס האיכר, החייל, כרת בחרבו את סוככי השמיר הצהובים, ריח
חזק ונעים התפשט בחלל האהל. "אה!" מלמל לעצמו, "מצוינים הם
להחמצת מלפפונים" ...הרהר בערגה "רק חסרים לי מלפפונים, חסרים
לי כמה שיני שום ו... חסרה לי רעיתי" המשיך במחשבותיו כשריח
השמיר מזכיר לו את הבית. הוא תלש בכוח את הגבעולים הקטומים,
שורש גזרי, נותר בידו. גוש אדמה דבק בו. ניקסוס מולל את העפר
הריח אותו, וטעם בלשונו "אה!" איזו אדמת עידית! הלוואי ובכפר
במקדוניה, הייתה לנו אדמה עשירה כל כך, איזה ירקות נפלאים היו
יוצאים לנו !" כך חשב והמשיך להכין את יצועו. חרבו נתקלה,
לפתע, בחפץ קשה. התכופף והרים אבן בגודל כף ידו, ניקה אותה
מהעפר שדבק בה, מירקה בבגדו ויצא מן האהל כדי לבחון אותה היטב.
"אה!" וונוס האלוהית", קרא,"ישתבח שמך. אנא סלחי לי אם פגעתי
בך בחרבי!" בידו החזיק צלמית מאבן ירקרקה, צווארה מאורך, נטול
תווי פנים, מתניה רחבות זוג שדיים גדולות לה מלפנים. מדהימה
באצילותה וביופי מתאר גופה.
http://stage.co.il/story.html?preview=1&story=411731
"תלמי המפקד! תלמי המפקד!" קרא, "כשהוא רץ לאוהלו, הצבעוני,
של תלמי פילדלפוס." אוחז, בחרדת קודש, בתוך כפות ידיו
המיובלות, בצלמית הנשית, העדינה, הירקרקה. תלמי הגיח מפתח האהל
כשהוא מפהק ומגרד בזקנו השחור. "מה השמחה ניק? " נהם. "איזה
רעש אתה מקים, עוד מעט יפלו השמיים". "תראה מה מצאתי, המפקד!"
אמר ניקסוס בקוצר נשימה. "וונוס אמיתית".
"מאיפה היא באה?" שאל תלמי, שליט מצרים לעתיד.
"היא לא באה, אני חפרתי, עם החרב, באהל, מהאדמה הוצאתי אותה,
המפקד! "תלמי לקח את האבן הושיט את אצבעו, העבה, המגושמת ובדק
את קימורי גופה נוגע בעדינות בצוואר הארוך, חש בהטיית העורף,
התבונן, בהערצה, במבנה השדיים התאומות המזדקרות מלפנים. תלמי
סובב את הצלמית, בוחן את מרקמה ואת גווני צבעיה: כתמים ירקרקים
מפוזרים, היו, על גופה. נימים אדומים נשזרו בין שרטוטים לבנים
"זה סימן למזל טוב!", פסק, "איזו וונוס מפוארת ונפלאה! אלכסנדר
ישמח מאוד, זו ברכת האלים. כולם הרי יודעים שמצאצאי האל הרקולס
הוא.
"ניק, תבורך" אמר תוך שהוא טופח בחיבה על כתפו של החייל,
האיכר, ניקסוס, אבק אפרפר התנשא ממדיו, תלמי משך באפו, "קח את
כל חיילי הגדוד " פקד " רדו למעיינות, התרחצו היטב, עם הבגדים!
אתם מסריחים כעדר חזירים. שים לב! את המעיינות הקרובים תשאירו
למפקדים!"  שבעת חדשי המצור המתישים על העיר הסוררת - צור
שבלבנון, הותירו את ריחם בגופות החיילים. תושבי צור, ברוב
חוצפתם, ניסו למנוע מאלכסנדר להתפלל במקדש הרקלס- מלקרת, שלפי
האגדות והמסורת הוא אבי השושלת. העיר צור נבנתה על אי. אלכסנדר
שפך לים אבנים וחיברה ליבשה ואז כבש את העיר בסערה. מה רב
חרונו, מה איומה נקמתו. כארי רעב, קטל את כל התושבים, לא חס על
ילד או זקן, כאל נקמות נהג.

לבושים בגדים לבנים, לפידים בידיהם, ירדו הכוהנים מירושלים,
באו לפגוש את הכובש, לבקשו שיניח לבית מקדשם. שמועה רעה גונבה
לאוזניהם:-סנבלט השומרוני נחלץ בראש גדודו לסייע לאלכסנדר
במלחמתו כנגד האימפריה הפרסית. כתמורה, ציפה שהמוקדונים יתערבו
בסכסוך המתמשך בין השומרונים ליהודים. חפץ היה שיחרב בית המקדש
של היהודים, בירושלים, יבנה תחתיו בית מקדש חדש, שומרוני, על
הר גריזים בשכם. ממיטב הביכורים, הביאו הכוהנים. חריטי כסף
לרוב, מתרומות המתפללים בבית- המקדש לחלות פני הכובש. עם קרני
השמש הראשונות הגיעו אל מחנה הצבא המוקדוני, החונה בשדה ליד
המעיינות, למרגלות התל העתיק. משמר מזוין ליווה את הכוהנים אל
מרכבתו המפוארת של הכובש. אלכסנדר מוקדון - ה"גדול" עמד על
דוכן מרכבה, צמד סוסים לבנים רתום לה מלפנים. שריון הקשקשים
המוכסף נצנץ באור השמש העולה. על ראשו חבש קסדה קורינתית.
נוצות צבעוניות התנופפו ברומה. בידו השמאלית אחז מגן עתיק,
טבוע עליו ראשה הזועם של האלה גורגונה, נחשים שזורים בשערה. על
רגליו נעל סנדלים כשרצועות עור מלפפות את שוקיו המוצקים. ליד
רגלו רבץ גור אריות.

הכהן הגדול, ישיש נכבד עטור זקן לבן, קרב בחשש והשתחווה אפיים
ארצה כמנהג הפרסים. לפתע ירד אלכסנדר, מהמרכבה. נטל את ידו של
הכהן הרימו מכריעתו ונשק את ידו "מה הוא עושה?" תמהו הנוכחים.
אלכסנדר פנה אל הקצינים והחיילים ואמר:" אותו ראיתי בחלומי,
שליח האלים הוא. הם ציוו עלי, באמצעותו לצאת למסע כיבושים זה
גם סימן נתנו האלים, הנה שלחו את דמות וונוס כאות להצלחתי".
"מה בקשתך?" שאל את הכהן -הגדול ."אדוני המלך!" אמר הלה בקול
חלש. שמועה שמענו שחפץ סנבלט לפגוע בבית מקדשנו. אנא הסר את
רוע הגזרה, בטל נא את מזימתם של הכותים." אלכסנדר הניח את ידו
על כתף הכהן הישיש, "אל חשש" אמר." לא אפגע בבית אלוהיכם
והכותים, נתונים הם בידיכם .עשו בם כרצונכם.

כך הפך יום ה' בכסלו, הוא יום הר גריזים, ליום  חג ליהודים כי
נמנע בו חורבן הבית.

כל זה היה פרק קטן שאינו מוזכר כלל בכתובים של סופרי המלך.
לעומת זאת באגדות היהודים סופר על האירוע שחל בשנת 332 לפני
הספירה.   אלכסנדר מוקדון כבש את הערים צור ועזה בארץ ישראל
והמשיך במסע כיבושיו למצרים בה הוכר כאל. משם חזר לדמשק וכבש
את כל האימפריה הפרסית המתמוטטת במסע ניצחונותיו הגיע עד
הודו.

"בלה, בלה, בלה...כל הסיפור הזה כדי לשכנע אותי לקנות את
הצלמית, או להוכיח  שדינר הכסף של אלכסנדר מוקדון לא מזויף? ok
הצלחת להרשים אותי. מזל שיש לך מזגן, יכולתי קצת לנוח ולנמנם.
שמע, בחיי אני לא מאמין שאתה מתעקש לא למכור לי את המטבע
היהודי הזעיר, אובול הכסף עם הינשוף והאלה אתנה בצד השני כבר
אינו נדיר כל כך. נכון לפני כמה שנים היו רק שישה כאלה עם שם
הפחווה הפרסית יהד. במצב כלכלי קשה כמו שאתה נמצא אחרי השינוי
בקיבוץ אסור לך להתעקש כל גרוש חשוב לפרנסתך. נו טוב מילא
שתישאר לך מזכרת משיטוטיך בשדות.
http://stage.co.il/Stories/537327970
אז נסגור על 2000$ בעבור הצלמית, בלי פרצופים. כן אני יודע
שהיא הצלמית הכלכוליתית דמוית כינור הראשונה בעלת שדיים,
שנמצאה מעולם. אך הרי היא שבורה! עכשיו נדון בנוגע למטבע, רעמת
האריה על ראש הרקולס מטושטשת קצת לכן תוסיף אליה את אבן הקלע
שטבוע בה ברק יצוק מעופרת ונגמור על עוד 300$. עשינו עסק? לא
תמצא בין סוחרי העתיקות קונה כמוני, אני משלם במזומן."