ינוקה אמר האיש
ובידו האחת מקל ובשניה
שק...

הבטתי לתוך עיניו בניסיון להבין. אך הוא חשב עלי כעל תינוק ולא
התייחס לדברי, כאילו לא שמע אותם. ינוקה הוא אמר.
ישב על כיסא נוח מתנדנד מצד לצד... קדימה, אחורה וקדימה
שוב...
נראה כמהרהר על נפלאות החיים, על דברים שלשיקולו איני מבין.
ניסיתי להגיד לו אבל הוא לא שמע, כאילו שפתי שונה משלו, כאילו
איני מספיק בוגר להבין את הדברים החשובים שאוחזים במחשבתו.
היה פותח את יומנו, יושב ורושם על דברים שקרו בעבר, יושב
ומהרהר. ואני יושב לידו בכיסאי הקטן, מכורבל ומוגן בשמיכת צמר
שנסרגה לפני שנים מספר.
הוא לא ידע שמי שמבין הכי הרבה הוא הזה שעוד לא עבר דבר
בחייו,ואין דבר המעכיר על מחשבותיו מלבד החיים. אין דבר שיעצרו
מלראות את האמת...ואני ישבתי שם מקשיב לדבריו בעודו מהרהר
לעצמו, ממלמל דברי הבל עם הסיגרלה ביד בעודה חצי אכולה. היה
מתקרב אלי עם פניו העייפות ואומר: "ינוקה, חמוד!".
אילו היה מבין שאני יודע, מעניין אם עדיין היה קורא לי
ינוקה?!

כל-כך הרבה אנשים בעולם וכולם מבולבלים ממה שקורה סביבם.
ובעודי במקומי אני צופה בהם מהלכים להם
יום-יום,שעה-שעה,דקה-דקה מבלי להניד עפעף על מעשיהם לטוב ולרע.
ואף אחד לא עוצר לחשוב:"מה היה אם,ואולי הייתי מתנהג כך או
אחרת?!". ואני יושב לי בבועתי, מתעמק בדברים אלו שאחרים קצרו
מלהבין או אולי כבר שכחו...
ובינתיים בעודי מהרהר, האיש כבר ארז את מחשבותיו מוכן לתזוזה.
בידו האחת המקל ובשניה השק האוסף את מחשבותיו לבל ישכחו בין
התלעות שבעתידו ובעברו.
ובעודו מתנדנד מצד לצד, נעלם לרקע כלא היה. במוחי מהטלות
המחשבות:"מה אם לא הייתי תינוק?!"