ילד עומד ליד חלון ומסתכל אל השמיים. הילד בעצם כבר נשוי ויש
לו ילדים משלו אך נפשו בעבר נשארה. נפשו תקועה בנקודה של פגישה
בין שתי זוגות עיניים, ולכל מקום שיביטו עיניו יראו הן את שתי
העיניים ההן ניבטות מאי-שם.
זקנה יושבת על כורסה, היא איננה זקנה כלל אלא אישה עם נפש
שהזקינה. נפשה עוד נאחזת באותו רגע של פגישה , אהבה לא ממומשת,
חלום שברח. היא יודעת שמכל הגברים שהיתה איתם זה שלא היתה
איתו, זה שרק עיניה פגשו אך לרגע, הוא זה שלה מיועד.

האיש נשוי לאחרת, האישה יושבת ממורמרת והמלאך השומר על שניהם
בעולם אחר בוכה לזכר אותה אהבה נמהרת. אך על פי כן ובגלל הכל
פי המלאך צוחק לזכר אותה האהבה הנהדרת.
המלאך, ליבו חצוי, מחכה לרגע של חסד שבו שתי הנשמות שוב
יפגשו.

רק האל יודע שגם אם לא היו מוסיפים ללכת האהבה לא היתה נשארת.
שני העולמות יכלו לחוות רק לרגע את האהבה. האהבה ביניהם לא
היתה שורדת את עזיבתו של אותו הרגע והם היו חיים יחד, אומללים
יחד כל חייהם לזכר האהבה.

אך לנצח יזכר רגע פגישת השניים ויהדהד בלבבות העולם כולו. אותו
רגע של חסד, זמן מדהים יזכר כי במקום ההוא ובאותו הרגע בין
עיני השניים שכן לו אלוהים.