אני זוכר שיחות איתך
אך עמך טרם שוחחתי
אני זוכר ימים איתך
אך עמך טרם חייתי
אני זוכר את שפתייך הפשוטות, כמעט כפרא
אך בם טרם נגעתי
אני זוכר את עינייך הסגורות לאור נאון דלוק
אך בי טרם הבטת
ואת שיריי הראשונים שלך קראתי
ואת שיריך אשר בדמעות שמעתי
ואיך ליטפתי את שערותייך הזהובות
ועצמת את עינייך
וידעתי זה הוא סוף כזה שבאמצע
ועצמתי את עיני
ובבוקר כבר לא היית שם לידי
וגם אני לא הייתי שם, כנראה ברחתי אתך אל אוקיינוס שקט
והיום אני כאן
בוכה כותב וקר
15 אוגוסט 1998
שירים מקלסר פיזיקה
I
זאת עונה שכזאת
כמו שלכת
בא הגשם שטף את חושיי
ורוחי סוערת כליל שבר
אז אלייך אחבק מחשבותיי
בשוך כל הזעם בשקע כל האפר
אללי אזעק: עד מתי!
II
גם אני קצת את ואת אני -
גם אני לא כולי כל הזמן:
כך גם את לעיתים רק נפשך,
ובנפש האם אין אנו דומים לעצמנו?
האין השירים חיים כחיינו?
וכאן איכה, אם-כן, יחיו מי ומי,
תחת צל אותו גג?
פעם זה, פעם זה -
איש אחד.
היום הכי קצר בשנה
שני ילדים ישבו על החוף ובנו להם טירה, עם חומה מוצקה וחלונות.
טירה עם צריח ועם שער. טירה של חול פשוט
של ים.
גם היום ראיתי עננים שחורים גדולים מטפסים אל קו הרקיע,
ובכל זאת לא ירד גשם, גם היום.
הם נראו שחורים כמו פיח של שריפה ושל אפר,
אז למה חשבתי שמהם יבוא הגשם?
התחיל להיות קר וחככתי את ידי זו בזו, בסוף יכאב ואני אפסיק.
התנועה ברחוב התדלדלה, האנשים לא נראו שונים יותר. כמו אותם
שחקנים שתפקידם להיכנס, לצאת ולחזור לבתים אפורים ודהויים -
במחול אחיד ואינסופי.
שפשפתי את עיני והמשכתי להביט,
הגלים המשיכו להכות בחוף השתקן וחזרו אל הים. גם הטירה חזרה
להיות שוב גרגרים של חול בתוך הים הגדול.
רק זיכרון קלוש שאזכור אני
ואולי -
גם זאת שלצדי.
21.12.1998
בכספי דיסק שעבר מן העולם
בכספי דיסק שעבר מן העולם
אולי אקנה לך מתנה יפה,
אולי אשק על שיפתתך, קטנה,
ואטעם מזיו חייך.
אולי תאמרי לי כבר, את זה אשר רצית לומר,
אני רוצה אותך שלי וכל דבר אחר הוא שום דבר,
אני רוצה לשחות בין נחלייך,
לגמוע נשיקות עד קץ כל בוקר וכל ליל,
לראות בבוקר את חיוכם של נעורייך אני חוזר ומייחל.
לספור שוב את אצבעותייך, לא שייפול מספרם או שיגדל -
אך לגעת בהן שוב, אצבעוניות של חסד - מעוררות בי חשק מחושמל:
לשוב, שוב אל חיקך מכל מקום שבו אהיה,
ממרחק מר ומרובע.
לשוב, למיטתך, לעינייך הנחות-העצומות בתוך שינה,
לשוק ללחייך החמה ולשכב לצדך;
מביט בך, מביט בי -
אני נרגע.
6.5.1999
רחובות ריקים
כבשים נחות במעגל כחול, על שפת המדרכה בים בטון
רצית לומר לך אז: איזה מראה מוזר, אולי נשתה כוס קוקה-קולה
מהדוכן היחידי בכיכר.
רציתי שתאמרי לי: כן
כך נלך, סתם כך בשקט. שלובים יד ביד
ואת תפלטי אנחה שכזאת של ספק רוגע ספק תשישות
במבט המהורהר שאת.
שערך יהיה מגלשה לידי השמאלית,
מגלשה לצחוק ועצבות.
רוח קרה תתחיל לנשוב ברחובות ואת תתקרבי אלי
אני אחבק אותך בידיים גדולות
נסתכל אחד לשני בעיניים
אולי ירדו קצת דמעות.
אולי אמחה לך דמעה אחת או שתיים,
אז שוב תסתכלי על האספלט
אז תעצמי את העיניים ותנסי להרגיש שוב את החום שבי לך מחכה
נותר רק לך,
נותר רק לך.
02 פברואר 1999
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.