בית יתומים מטופח, במרכז העיר תל -אביב. עמדתי מעל מיטתה של
ילדה יפיפייה בת 5, השתאתי  נוכח המראה הטהור, תמונה ראויה
לפרסומת של בנטון, על טהורותה של אשיות תמימה וכיעור הגורל
המרושע שצירף את הוריה לסטטיסטיקת הרוגי תאונות הדרכים בשבוע
הולדה.
לא יכולתי להתאפק, שולי ערוותה העירומה בצבצו בעד לסדין שביקש
לגלות את יופייה התמים, על פלג גופה העליון גופיה קצרצרה
שחשפה בלי בעיה את חזה הבוסר המוחלט שלה.
לא שלטתי בעצמי, ישר הוצאתי את הזין, הורדתי לה את התחתונים
וחדרתי  אל תוך בשרה, כאילו אני קדחתי את החור בפותה הקדוש
מאתרוג, בהשחיתי את הפיטם.
אז החל הדימום, זרנוקים זעירים של נוזל אדום שימנו את חורה,
בוכנתה הזערורית נקרעה לגזרים בלהט המעשה.
הכאב העיר אותה מחלום אימה אל מציאות שהייתה מבריחה ממנו את כל
הדמויות המפחידות ביותר אפילו.
באמת ששקלתי להפסיק, אבל  לא יכולתי לחרון תשוקתי , זרמתי
הגואה טיפסה לה ושלטה בי.
...לכן אמרתי לה...
"ששששש", תכף לכשהכל ייגמר , יחזרו ההורים שלך ויחבקו אותך".
"באמת ???" שאלה,
"כן באמת"... עניתי...
היא נרגעה ואז המשכתי עוד כמה סיבובים.
בסוף מתה,
אספתי את בגדי והלכתי לישון.