|
נכתב לאחר חזרה מן המשלחת לפולין
לא אמא
אל תגידי שלום
גם לא להתראות
אין דבר כזה
כי בכל פעם שאתה אומר
שלום או להתראות
אתה לא חוזר יותר
די אמא
תפסיקי לבכות
כאן אסור לבכות
מי שבוכה הוא חלש
וחלשים לא שורדים כאן
וחייבים לשרוד
חייבים
נו אמא
תעשי מה שהם אומרים
תלכי כבר!
לפני שהוא יצליף בך עם השוט
לפני שהוא יירה בך
אל תגידי שלום
אל תגידי!
הנה אמא
קיבלת עבודה בבית המלאכה
זה מצויין!
אבל אותי שלחו להתקלח
כי אני מסריח, כי אני מטונף
שלום אמא
שלום...
לזכרם האוהב של מיליון וחצי הילדים שחוסלו בידי השטן הנאצי |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.