היא מסתכלת עליי והמבט שלה חותך אותי , מנפץ אותי לרסיסים.
אני מנסה להסתכל עליה בחזרה , להסתכל לה בעיניים , אני לא
מסוגלת , השילוב של המבט שלי בעיניים שלה יותר מידי חזק ,
העיניים שלי צורבות כשאני מנסה להסתכל לתוך העיניים החומות
הגדולות עם הריסים הארוכים שלה , אז אני משפילה מבט בעדינות -
מנסה לא לפגוע , לא להכאיב ללב הפצוע מאד שלה וזולגת לי דמעה
אני מסובבת את הראש , הדבר האחרון שאני רוצה זה שהיא תראה שגם
לי זה כואב ,אני מסובבת את הראש ומנגבת דמעה של כאב אמיתי. פעם
הייתי מסוגלת לבכות לה , לבכות לה בעצב ,
ושוב מסתובבת אליה ומנסה לחשוב איך היא מצליחה להיות כל כך
חזקה , כל כך חזקה שזה מדהים , איך היא מסוגלת להתבונן בי ,
אני מנסה לחשוב , אני מנסה להבין מה היא מרגישה בפנים , מה
עובר עליה ואני לא מצליחה , אני לא מצליחה ואני מרגישה ילדה
הכי לא מוצלחת בעולם , אני חייבת לה את זה , אני חייבת לה את
זה והרבה יותר מזה ואני לא מסוגלת וזה לא שאני לא רוצה אני הכי
רוצה בעולם , אני הכי רוצה בעולם לדעת מה הלב שלה מרגיש , מה
הנשמה המדהימה שלה עוברת , ואני לא מצליחה לעזור לה , אני
יודעת שהיא היתה עוזרת לי , שהיא היתה מספיק חזקה אם המצב היה
הפוך , שהיא היתה נותנת לי לראות את הדמעה שזולגת לי וגם היתה
מסוגלת להסתכל לי עמוק לתוך העיניים , ואני חלשה כשאני אמורה
להיות הכי חזקה בעולם בשבילה - אני מרגישה כאילו שוברים אותי
עם גרזן כשבעצם שוברים אותה. וזה לא הוגן. אני חייבת להיות
חזקה.
אני רוצה לומר לה : "אני אוהבת אותך , אני אוהבת אותך כל כך ,
את החיים שלי , אני חייבת לך הכל , את הנשמה שלי ואני לא רוצה
לעולם לוותר עלייך , בבקשה אל תלכי ממני בבקשה תישארי פה איתי
,את יכולה לתת לי חיבוק?"
ואני לא מסוגלת להוציא אפילו מילה... אני פותחת את הפה  כדי
לדבר ואני מרגישה שאני נחנקת , האוויר שמסביב חונק אותי , או
שאולי זה הפחד שלי.
אני יודעת שהיא צמאה למילים האלו בדיוק כמוני ואני יודעת שאני
צריכה למנוע ממנה עוד תחושת צמא , יש לה מספיק חוסר.
אני מתקרבת אליה , הידיים שלי רועדות , ואני כמעט נופלת כי
הברכיים שלי לא מפסיקות לנוע באופן  מטורף , אני מתקרבת אל
הלחי שלה ורואה שמתפשט על פנייה חיוך , החיוך הכי יפה שאי פעם
מישהו חייך ,תמיד היה לה חיוך מדהים , חיוך בלתי נשכח , כולם
הכירו את החיוך שלה , תמיד כולם אמרו לה : יש לך חיוך מקסים ,
יפייפה , אמיתי ומלא והיא אף פעם לא הפסיקה לחייך , גם שהיה
הכי קשה ... היא היתה בוכה רק לי וגם אז  היא היתה בוכה בלי
קול....
נישקתי אותה על הלחי הקרה שלה שלפני כן תמיד היה עליה סומק
טבעי היא כרכה את הידיים שלה סביבי והרגשתי אותן קופאות על הגב
שלי ...
ככה חיבקתי אותה במשך מספר דקות , שחררתי את החיבוק והסתכלתי
עליה , שוכבת שם , ניסיתי להסתכל לה לתוך העיניים , וראיתי
שהעיניים שלה עצומות.