חשבון נפש



בוקר טוב תל-אביב. כבר הפציעה השמש, אבל היא עדיין לא ממש
פורצת מבעד למסך הדק שיצרו עננים לבנים אשר, כך נדמה, צופים על
העיר המתעוררת בבוקרו של יום כיפור.

הדבר הראשון שאתה מרגיש זה שקט. ציוץ הציפורים מעולם לא נשמע
ברור כל-כך ובלתי מופרע על-ידי רעש כלי הרכב, שעתה שוקטים,
מונחים בצידי הדרך כגרוטאות מתכת חסרות חיים. הכביש הסואן,
שהופקע אתמול על-ידי רוכבי האופניים ומחליקי הגלגיליות למיניהם
על סוגיהם השונים, עמד עתה בשממונו אשר הופרע מדי פעם על-ידי
הולך רגל משכים קום ותמך גם את צעדי. מתפללים ראשונים פסעו
לאיטם, בדרך לבית הכנסת, חובקים תחת זרועם טלית. ממולי צעד אדם
נושא תיק ים גדול, לראשו כובע לבן, כאילו משתתף באוירת הקודש
אליה נהרו ההולכים הקודמים, אך לא ניתן היה לטעות באשר לכיוון
אליו הועדו פניו. המשכתי ללכת על פני הכביש הפנוי. משהו טוב
קרה לעיר הזו היום. תל-אביב מעולם לא נראתה רגועה יותר, שקטה,
נטולת התזזיות האופיינית לה כל-כך, ושמהווה את סימן ההיכר אולי
הבולט ביותר שלה. זה יפה לה, לפחות פעם אחת בשנה.

עליתי על המדרכה הרחבה ברחוב דיזנגוף. מהעבר השני הגיח בחור
צעיר שנופף לי בידו בעצבנות. הסתכלתי עליו והתאמצתי להיזכר אם
אנחנו מכירים. לא הייתי צריך להתאמץ זמן רב. הבחור קרב את
אצבעותיו לפיו בתנועת הלוך ושוב. הבנתי. כנראה שבשבע ושלושים
בבוקר הצורך מוציא אנשים, שלא עשו לביתם בערב החג, לתור אחר
שבר. הנדתי בראשי לצדדים. לא, אין לי סיגריה, תנסה אולי בהמשך,
שם יש קיבוץ של אנשים, אולי להם יש, לא, אתה לא תפספס אותם.
איך מגיעים לשם אתה שואל? עקוב אחר האדם הראשון שתראה עם כיפה
וטלית ותגיע.

דיזנגוף נפרש מנמל תל-אביב עד רחוב אבן גבירול, אבל לי הוא
הספיק. פניתי לשד' דוד בן-גוריון תוך כדי הרהור על ההתאמה של
הצטלבות דרכיהם של ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל המכפרת על
חטאיה ביום הנורא הזה, וראש העיריה הראשון של העיר תל-אביב
יפו, המוצאת דרכים נוספות בכדי להעביר בהן את החג. שתי בנות עם
שני כלבות בוקסר יפהפיות טיילו על בן-גוריון, ודמיוני שאל את
עצמו מה פולה היתה אומרת אילו בן-גוריון היה עדיין בחיים
בסיטואציה הזויה זו. הבנות, שלא היו שותפות לתעתועי דמיוני,
המשיכו לטייל על בן-גוריון, מייפות אותו.

יום כיפור היום. אתמול אכלתי ארוחה מפסקת בשעה שמונה וחצי
בערב, ונישנשתי מפסקות קטנות כל חצי שעה בערך. לפי איך שאני
נראה, זה ממש פשע לצום. יש לי חבר שצם בגלל המסורת, אבל אני
חושד, כמי שרואה באלוהים סוג של מניפולציה, שהוא לא ממש יודע
למה הוא ממשיך להאחז בה אבל חושש לשבור את הכלים של עצמו.

השכנה שלי ממול הצטרפה למפסקת והעירה, אגב בדיחות הדעת (או
שהיה זה היין המשובח, ששחררתי מבית כלאו עשוי הזכוכית, שהתיר
את חרצובות לשונה), שהיא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה ואחר כך
ללכת לבית הכנסת וכל החטאים יימחלו לה. ייחסתי את בורותה
הממוקדת להיותה עולה חדשה, מזה עשר שנים, מאחת ממדינות חבר
העמים (שאני לא ממש מבין איך הם החזיקו מעמד ביחד כשכל עם שונא
את העם האחר בחבר שלו; מצד שני, לא צריך ללכת כל-כך רחוק. אחרי
חמישים וארבע שנים שיהודים מקובצים על טריטוריה אחת ועדיין לא
השמידו זה את זה, מתוך שנאת החינם שאנחנו מפורסמים בה, אני
חושב שיש לנו קייס נפלא להידחף אל גינס, לפני שיהיה מאוחר
מדי). ניצלתי את ההזדמנות הנדירה, בעידן הסובל מחסך בהזדמנויות
לשיחה אמיתית, להרביץ בה מעט תורה על ההבדל בין עבירות שבין
אדם למקום, שיום הכיפורים מכפר עליהן, לבין עבירות שבין אדם
לחברו, שאין יום הכיפורים מכפר עליהן. הסברתי לה מה הכוונה
ב"מקום" ובאותה העת סגרתי מספר חשבונות עם הקהיליה עטוית
השחורים, שמנכסת לעצמה את האמונה וחוכמה יהודית עתיקה בשם הדת
ובאותה נשימה ממאיסה על הציבור החילוני את ערכי החולין של
היהדות, כשהוא סובר בטעות שהמדובר בדת. פרשתי בפניה את הרציונל
החברתי החשוב והנפלא של היום הזה, זמן חשבון נפש, זמן כפרה
וסליחה על מנת שניתן יהיה לעשות restart ליחסינו עם עצמנו ועם
הסביבה, או לפחות scandisk, ולנסות להגיע לשקט נפשי עם עצמנו,
לבחון את מצבנו ולהתחיל דף חדש, שיהיה מאיפה לרדת. ולמרות מה
שלימדו אותה, הדגשתי בפניה, זה לא קשור לדתיים ולדת. זה לא
חייב להיות בבית הכנסת, המשכתי להעביר איתה רגע פילוסופי, אבל
זה בטח לא מתמצה בדיווש על אופניים או בלהעביר את הזמן על
סרטים. נדמה לי שהיא הבינה, כי דקה לאחר מכן היא ביקשה סליחה
כי היא צריכה ללכת לשרותים.

חזרתי הביתה. הדלקתי את ה- DVD והכנסתי לתוכו את הארי פוטר.
לפעמים צריך לתת לראש לנוח ולאפשר לאחרים לעשות בשבילך את
העבודה. הסרט היה לא רע, ועוד 147 דקות נגרעו מיום הכיפורים
שלי.

יום תרועה היום. היום יישמעו קולות השופר ויינשאו ברחבי העיר
הזו ויחרידו את שלוות הסרט. בוקר טוב ישראל. תני לעצמך עוד
מספר שעות של אשליה מתוקה בטרם תחזרי למציאות. הרי זה, כמיטב
מסורת ההדחקה היהודית שאת מצטיינת בה, כל מה שתפיקי מהיום הזה.