[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלעד יובל
/
השלווה שמעבר

אדם לא היה מאושר . כבר שנים שהוא הרגיש שהחיים שלו פשוט כבר
לא מספיקים לו יותר . השלווה הייתה פשוט כל כך קרובה , מעבר
לפינה , אבל עדיין רחוקה מידי בשביל להרגיש אותה . אדם היה
קברן, ולא כזה מהסוג שרואים בסרטי אימה  אלא קברן שהוא גם בן
אדם נחמד לאלה . קברן שאם הייתה בא לבית שלו אחרי שאימא שלך
נפטרה ושותה מתה הנענע שאדם ידע להכין כל כך טוב היית יוצא
בהרגשה כזאת של " אימא הלכה בגלל שבא זמנה" . הרבה אמרו שהוא
הקברן הכי נחמד בסן דיאגו ואדם תמיד ענה שהוא גם ימשיך להיות
כל עוד אנשים ימשיכו למות .אדם היה משתתף  בארבע או שלוש
לוויות ביום , לא בגלל שהיה חייב אלא בגלל שדמעות של אהוב פשוט
גרמו לו לבכות ובתור בן אדם ממש טוב הבכי היום יומי השאיר את
אדם מאד אנושי בסביבה מתה . כשכל הנושאים לשיחה כבר נגמרו ,
והבירה כבר נלגמה עד תום , תמיד הגיעה אותה שאלה : " מתי אתה
כבר מתחתן   אדם, מתי   סוף   סוף  תגיע  גם  לך  השלווה? " .
חבורה של גברים נשואים מחויבת כחוק בין ח'ברה  להפיץ  את
ה"אושר" שלהם לכל אותם חברים שלא בורכו בברכת הנישואים . ואדם
שהיה מורגל תמיד ענה שהשלווה שלו מגיע מהעיניים של המתים ,
ושתמימות כזאת אלוהים מעניק רק לאחר המוות . והחברים תמיד
נאנחו או גיחכו  והמשיכו לדבר על המשחק של אתמול ואדם חזר
והשתלב בשיחה למרות שהוא אף פעם לא ראה את אותו משחק של אתמול
. והשלווה עדיין הייתה רק מעבר לפינה ....





יום אחד ( שבאמת היה מאותם הימים שאתה בטוח ששום דבר לא יקרה )
קם לו אדם בתחושה של הקלה . הוא אכל ארוחת בוקר שהייתה טעימה
מן הרגיל  , צחצח שיניים בלי שטיפת משחה התבזבזה והתקלח במים
הכי נעימים שהרגיש בחיים שלו , ואפילו הגילוח יצא חלק .  בית
הקברות של אדם היה במרחק של חצי שעה הליכה אבל בגלל שהציפורים
צייצו בכזאת עליזות והשמש זרחה בחמימות שכזאת  החליט אדם ללכת
ברגל באותו היום לעבודה. 17 דקות קלילות עברו להם בחטף עד שאדם
( שהיה מאד מרוצה מעצמו באותו יום )  עצר בפתאומיות. שטר של 10
דולר היה מונח לו על המדרכה ופשוט חיכה שמישהו ימיר אותו באיזה
נקניקייה עסיסית בלחמניה או במקרה של אדם איזה ארטיק יוקרתי .
מעל השטר העבירה חנות המוסיקה,  " צלילי המוסיקה של ג'יימס ",
את פסנתר הכנף החדש שלהם שרק היום הגיע וכבר נחשב לאטרקציה
רצינית בחנות המוסיקה הקטנה . הפסנתר התקדם לו לאט לעבר הגג
בעזרת גלגלת כבדה ובינתיים למטה התכופף אדם ( שכבר היה מבסוט
עד הגג באותה שנייה ) אל עבר השטר המפתה . הפרס המזדמן כבר היה
בין אצבעותיו כאשר חבל המתכת שהעלה את פסנתר הכנף החדש נקרע
והאטרקציה החדשה של " צלילי המוסיקה של ג'יימס " החלה לצנוח
במהירות לעבר אדם . אדם קפא וחייו עברו לו מול העיניים בעוד
שהפסנתר צנח לעברו , להפתעתו הסרט שעבר מול עיניו היה אלא רק
תמונות של אלפי האנשים שאותם קבר במהלך השנים . "  תיזהר !!" ,
צעקה פתאומית הפסיקה את הזיותיו של אדם והוא נהדף מדרכו של
הגורל ע"י אדם אחר אשר היה במקום ובמקרה גם ראה את המתרחש .
רעש אדיר נשמע בעוד פסנתר הכנף התרסק על המדרכה , בדיוק במקום
שבו עמד אדם לפני שנייה . אדם מצא את עצמו יושב על המדרכה כאשר
בחורה יפיפייה רוכנת מעליו . " אתה בסדר ? " , שאלה אותה בחורה
מצילת חיים . "כן בטח , רק קצת המום..... " . " לא נורא , אתה
תשרוד", אמרה בקור רוח שכזה, "  אני ליאן דרך אגב , ואתה ? " ,
ליאן נשארה שכובה על גופו של אדם ונראה שהיא ממש נהנית
מהסיטואציה כולה . " אני אדם , ממש סבבה שהצלת את החיים שלי "
, מה שנשמע הגיוני בראשו נשמע מעט אידיוטי במציאות , " ממש
סבבה ששרדת " , אמרה ליאן . " אם את נשארת מעליי עוד קצת את
תאלצי להתחיל לשלם שכר דירה " , אמר וחייך , " לא נורא , זה
יהיה שווה את זה " , חייכה ליאן בחזרה והתגלגלה לה מאדם .
הקשר נוצר , אדם וליאן התיישבו על ספסל ליד הפסנתר המרוסק
והחלו לשפוך את הלב אחד לפני השני . באותו יום אדם לא הגיע
לעבודה אלא העביר את היום עם ליאן , הפסנתר המרוסק , והקללות
של המוביל ברקע ,  שידע שהפסנתר הזה יורד לו מהמשכורת .





השנים הארוכות שבו חיי אדם בתוך אותו עולם מערבי ומרובע הביאו
את אדם להאמין שהשלווה שלו סוף סוף הגיע בתור אישה .אותה אישה
שהצילה אותו ממוות גם הייתה אמורה להביא אליו  את הגאולה לה
ציפה כל כך הרבה זמן . ליאן הייתה מאוהבת , ומתוך ברירת המחדל
שנוצרה לו גם אדם היה מאוהב. בשל היותו בחור החלטי וחזק כבר
בפגישה הרביעית נקבע תאריך החתונה . אכן היה זה סיפור אהבה
מדהים , בדיוק כמו בסרטים . " האם אתה , אדם שוורץ לוקח את
ליאן סרנטי להיות לך לאישה , לאהוב ולכבד ..." , מלותיו של
הכומר הדהדו בראשו של אדם בעוד הוא מחפש את שלוות המתים בענייה
של אשתו לעתיד . "... עד שהמוות יפריד ביניכם ?" , הכומר סיים
את אותה שאלה נושנה , " אני מסכים " .
" והאם את , ליאן סרנטי ...." , אדם נדד לו במחשבות על ימים
ארוכים של אהבה בצל השלכת  . " אני מסכימה " . הטקס הסתיים ,
ולאחר נשיקה נצחית ברחו להם האוהבים לעבר השקיעה ומשם לעבר ירח
דבש באיזה אי טרופי רחוק . אי שם באותו אי טרופי רחוק , כמה
ימים לאחר שליאן ובעלה אדם התחתנו שכב לו בעל ליד אשתו ולא
הצליח להירדם . אדם שכב לו  הגב , אבל לא וניסה להירגע אבל
השינה פשוט חמקה ממנו . נשימותיה החזקות של אשתו מנעו ממנו
מלהירדם . הוא יצא מהבקתה הטרופית אותה שכר במחיר מציאה והלך
על החוף . הוא נראה מודאג ולא שם לב לפגר הסרטן שהיה על החוף ,
ומעד עליו . למרות שנראה הסרטן שלוו במצבו הנוכחי העניק לו אדם
קבורה ראויה לאחת מבריאות האלוהים ולאחר מכן לאחר שחזרה אליו
הרגיעה חזר ונשכב ליד אשתו וישן וחלם על נצח של הקלה במקום
קסום מעל העננים ומעבר הקשת .





ההקדמה של אותו לילה באי הטרופי הביאה על אדם את ברכת הצאצאים
. ביתו של אדם בסן דיאגו הפך למעון מן הסתם וזוג תאומים
בלונדינים הדירו שינה מעיניו של אדם והביאו עליו שנים של
עייפות ואת אותה הרגשה מבורכת של שינה נדירה . ולמרות זאת הוא
אהב אותם בכל מעודו . אדם המשיך לקבור אנשים והמשיך לבכות יום
ביומו בלוויות של "חברים" . והשלווה מעניהם של המתים המשיכה
להביא אליו את הכוח לקום מחר . וליאן נשארה יפיפייה למרות
שפחדה יום ביומו שבעלה כבר לא אוהב אותה ושאיפשהו מסתתרת לה
מאהבת . אבל אדם אהב אותה וכמה שניסה להביע את זה , תמיד
איכשהו בית הקברות נכנס לשיחה וליאן הלכה להתנחם אצל ילדיה . 8
שנים עברו להם בחטף עד אותו יום שבו נפלה ליאן אל מותה במדרגות
הבית של אדם ושלה . " ביי ליאן , אני הולך לעבודה " , אמר אדם
בצורה שגרתית ,"אל תשכחי שאנחנו אוכלים צהרים בדיינר ליד בית
הקברות" . " ביי ממי " , ענתה ליאן והתקרבה לעבר המדרגות .
אילו רק הייתה שמה לב לכדור הגומי הקטן שזרקו אחד התאומים
באזור . ליאן החליקה ונפלה במדרגות . השברים היו קשים והדימום
הרג אותה במהירות . אימא של ליאן ישבה רבות ובכתה ליד גופת
ביתה כאשר באה לשמור על התאומים בצהרים . ורק אדם חיכה במשך
יותר מחצי שעה לאשתו המתה בדיינר ליד בית הקברות , עד אשר שיחת
טלפון מחמותו הביאה אותו למצב של דיכאון כבד. ההלוויה הייתה
ממש יפה , ואדם כמעט בכה אפילו . הוא הביט באשתו שוכבת לה
בשלווה מוחלטת בקבר שלה , וכל שרצה לעשות זה להיות אתה .
ההרגשה הזאת הביאה את אדם להארה וכעת הוא סוף סוף ידע מדוע
נולד ומה הייתה מטרת חייו . אדם עזב את ידיהם של התאומים , עזב
את חבורת המתאבלים והחל צועד לעבר קצה בית הקברות . בקצה של
בית הקברות היה מכתש אשר נחפר בשביל לאחסן מזבלה חדשה אשר
הייתה אמורה לפתור את כל בעיות הזבל של סן דיאגו . אדם התקרב
אל הקצה והמשיך ללכת לעבר העולם הבא . הנפילה לא הייתה ארוכה
במיוחד אבל החיוך על פניו של אדם התרחב כאשר צלל אל עבר השלווה
. אדם נולד אך ורק בשביל למות וכעת , לאחר שמת חייו באמת יהיו
מושלמים . משפחתו התגברה על האובדן והתאומים גדלו עם סבתם
ונהפכו אנשים מרוצים ומאושרים . גלעד שהיה התאום היותר עמוק
מבין השניים התגייר ועלה לארץ ישראל . הוא התיישב בירושלים
והחל ללמוד ספרות באוניברסיטה העיברית . לכבוד התואר השלישי
הוא החליט לכתוב את סיפור חייו ומותו של אביו ורק לאחר שסיים
סוף סוף הבין .......







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חזה לבן תחת לבן
הכל אותו חרא


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/11/02 14:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלעד יובל

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה