הם נעים בדממה בשורה עמומה
מרוטים רוטטים עוטים מדי עבודה
פנים צחות עיניים בורקות
נושאים בקרבם רצון וחזון
על גבם סוחבים את עול התקומה
חיילים של פעם גיבורים של היום
אליכם עיננו נשואות בחלום
הם עוברים בטורים בשורות ושלשות
כתות מחלקות גדודים ואוגדות
הפנים מחויכות אין הסבל ניכר
מודעים לעוצמה ולכוח שהושאר
בגופם חרטו הם גורל האומה
לא נסוגו אחור מול אויב ואימה
הם נעים בקלילות עם אותות ומופתים
עם כנפיים צחורות ממש מרחפים
ואדון עולם מביט במעשה ידיו
מביט וחושב... האם זה לשווא?
הם המלאכים בירוק הצופים ממרומים
לעולם יזכרו בדברי הימים