בעצם צריך לומר תודה לעובדי פי גלילות על השביתה.  אין דלק אין
אוטובוסים. אין אוטובוסים אין פיגועים. אין פיגועים אין מיתון.
אין מיתון אין פיטורים. אין פיטורים אין שביתה. אין שביתה -
אין בעיה.
הכל נראה כל כך פשוט.
ובכל זאת, אם מחר באמת לא יהיו אוטובוסים איך לעזאזל אני אגיע
למגדל העמק?
אני משערת שתשובת שר האוצר שלי ממרום הוולוו שלו תהיה - מה
הבעיה? אם אין אוטובוסים, קחו מונית.
אך אני חוששת שמונית זה פשוט לא מספיק מתוק בשבילי. אאלץ או
לוותר על הנסיעה או להתפנק באיזה טרמפ מזדמן שאתפוס לי על כביש
החוף.
אני נזכרת בכרטיס שהיה צמוד לחוגר שלי במהלך שירותי הצבאי עליו
היה כתוב שחור על גבי ורוד שחל איסור מוחלט על חילות לעלות על
טרמפים.
מצחיק איך היום טרמפים היא האופציה הבטוחה יותר על פני
אוטובוס.
אם לפני 29 טוראית נירית לוי הייתה תופסת טרמפ לבסיס במקום
לעלות על האוטובוס היא לא הייתה נהרגת. אם היא לא הייתה נהרגת
לא הייתי צריכה לנחם את אחותה הגדולה. אם לא הייתי צריכה לנחם
את אחותה הגדולה לא הייתי צריכה לנסוע מחר למגדל העמק. אם לא
הייתי צריכה לנסוע מחר למגדל העמק הייתי שותה הערב אל תוך
הלילה בשסק. אבל כידוע, לחיילות אסור לעלות על טרמפים. אז
נוותר על המסיבה להפעם.
אז תוכנית הפעולה היא כדלקמן - מונית לצומת גלילות ושם אצבע
למעלה (זה סימן לחיים.?) ונקווה לטוב.
או, בעצם, אם אני כבר בסביבה, לארגן איזה דיבור קטן עם עובדי
פי גלילות ולשכנע אותם לשחרר כד דלק קטן שאולי יספיק בדיוק לקו
280 להגיע למגדל העמק ובחזרה. זה לא צריך להיות קשה מדי - חיוך
קטן ומבט שובב לבטח יספיקו.
לעזאזל.