חזרת הביתה לקראת סוף הערב,
ובמעשים פשוטים התחלת לחיות;
מדביקה פלסטר גמיש (כךכתוב) על הפצע הטרי,
מקלפת את הצבעוני, השני, מזרת כף רגלך
ואת ילד בן חמש
החוזר מן הגן ועומד תמה,
במרכז חדר המגורים, כשבידו ציור צבעוני עם מדבקות מרובעות
ומבקש אהבה.
את הגרביים הפרחוניים זורקת
מקופלים, לשולי הרצפה,
המקוררת היטב, לכבוד בואך (שובך?)
ומגרדת, בלי כל בושה אסתטית,
את כף רגלך המדיפה ריח
של כפות רגליים
ועל אחת כמה וכמה
כפות רגליים של ילד בן חמש,
החוזר מן הגן
ובידו האחת ציור.


9.10.02, ג' בחשון תשס"ג.