אני יכולה להיות צבועה ולספר לכם על הילדות המושלמת שהייתה לי,
ועל איך אימא ואבא התחתנו מאהבה, הביאו אותי מהאהבה וכיו"ב
בולשיט, אבל אני לא צבועה, אז אני אספר לכם את האמת.
הסיפור שלי מתחיל כשההורים שלי זכו בפיס. הם קנו שטח אדמה.
ביום גשום אחד באמצע נובמבר, עמדנו בתוך האדמה הבוצית והמסריחה
הזאת, ואימא ואבא צרחו אחד על השני. אימא אמרה שהלוואי שהם
בכלל לא היו זוכים ושהיא לא רוצה לעבור דירה לחור הזה, ואני כל
הזמן חיפשתי את החור הזה שהיא מדברת עליו, שאליו נעבור לגור.
אבא צעק עליה קללות בשפה שאני לא מבינה ואמר לה שהיא לא מבינה
כלום, ואני שיחקתי בבוץ ובניתי מגדלים.
פתאום פתחתי עיניים משתאות, חיכיתי עד שייגמרו לצרוח, והצעתי
להם לבנות שם בית משוגעים.
הם התחילו שוב לצרוח אחד על השני. אבא אמר לאימא שהיא מכניסה
לי לראש שטויות, ומאיפה לעזאזל ילדה בת 4 אמורה לדעת מה זה בית
משוגעים.
באותו ערב אימא עזבה. אבא אמר שבחיים לא נשמע ממנה יותר, אבל
כבר למחרת אבא קיבל מכתב מהעורכדינים של אימא שהיא רוצה חצי
מהכסף.
על שטח האדמה בנו בניין ואנחנו עברנו לגור שם. מאז הכל השתנה.
אבא שלי הפך מעוזי מהמכולת לעוז, פרסומאי (זה מה שהיה כתוב לנו
על הדלת). לי הייתה פיליפינית בשם מרי-אן, אבל אני קראתי לה
מריאנו. אבא עבד בלצעוק על אנשים בטלפון.
כמה שנים מאוחר יותר, אבא עשה מסיבה גדולה והזמין כל מיני
אנשים חשובים, אפילו את ההוא מהפרסומת, ההוא, נו... זה שלועס
מסטיק ויש לו שיניים נוצצות. שכחתי איך קוראים לו. בכל מקרה,
אני ברחתי כי אבא לא הרשה לי להשאיר בבית את הצב שלי, משה.
יצאתי מהחצר ואפילו טיפסתי על הגדר של הבניין כדי לצאת החוצה.
היה שם גן שעשועים שמריאנו אף פעם לא הרשתה לי ללכת אליו.
הייתי קצת צמאה מהסושי שאכלתי בבית, אז חיפשתי ברזייה. מצאתי
ברזייה ולידה עמד נער יפה  תואר בלי חולצה ושטף את השיער.
רציתי להתחתן אתו.
הייתם שמחים עכשיו אם הייתי מספרת לכם שהתאהבנו, התחתנו,
הולדנו שלושה ילדים, אימצנו כלב וחיינו באושר ועושר על חשבון
אבא שלי, אבל במקום זה הוא קלט שבהיתי בו ופלט משהו כמו "קוס
אחותם הצולעת של העשירים האלה", ירק בצד ובעט בכדורגל שלו
כשהוא רץ אחריו.
החזקתי את משה חזק-חזק ולחשתי לו שעכשיו אני בורחת ושלא יפחד,
כי אני לא אעזוב אותו. הלכתי המון-המון אבל שהרמתי את הראש
עדיין ראיתי את הבניין. ולא רק את הבניין, אלא גם את ההוא
מהפרסומת, שהתקרב אליי.
"את הבת של עוז, נכון?"
לא עניתי. בסוף כן עניתי, "כן, אבל קוראים לו עוזי."
"אז למה את לא במסיבה?"
"למה אתה לא במסיבה?"
"האקסית שלי! אבא שלך הזמין גם את האקסית שלי למסיבה!"
לא הבנתי מה זה אקסית, אבל אמרתי, "אני ברחתי כי אבא לא מרשה
לי להכניס את משה -" הצבעתי על הצב שלי.
"את יודעת מה," הוא פתאום חייך והוציא מהכיס שקית עם אבקה
לבנה, "אני אכניס את הצב שלך למסיבה בתנאי אחד קטן. אם תראי
זנזונת בלונדינית עם שמלה אדומה של גוצ'י, תכניסי לה את זה
ליין."
אז הסכמתי, הכל בשביל שמשה לא יפספס את המסיבה, וההוא מהפרסומת
חייך. להגיד לכם את האמת, השיניים שלו בכלל לא היו נוצצות.