אני יושב וחושב, חושב על החיים, בעצם אל מה יש לחשוב אני
מחפש מטרה סיבה למה להמשיך, להמשיך מה? אין מטרה אין סיבה אז
למה חיים, לא יודע, שאלה קשה אבל את מי לישאול האם משהוא רציני
יודע למה אנחנו פה, מה אנחנו צריכים להשיג כדי לחיות, לחיות
ללא כאב ללא הפחד, ללא הדאגות התמידיות לאנשים שחשובים לך שעצם
אושרם חשוב לך יותר מחייך, אבל מה הוא סף הכאב שאתה מסוגל
ליסבול עד לאן אתה יכול למתוח את נישמתך שלא תיקרה.
אני מיסתכל החוצה ורואה את השמש מקור החיים שוקעת מתחת להרים,
יורד ליילה חושך, פחד, ואתה לא יודא מה לעשות אתה לא יודע מה
יותר חשוב לך, להפסיק את הכאב אבל בטמורה אתה מאבד שתי אנשים
שתיתן בשבילם הכל, להרים את מבטך וליראות את הבחורה שאתה אוהב
מוחזקת בידיו של אחר, זעם עולה אבל איך אתה יכול ליכעוס הרי זה
"החבר הטוב" איך אתה יכול ליכעוס שאנשים שתיתן בשבילם הכל
שמחים, שאתה רואה חיוך על שפתיה שלה ואתה ממשיך לסבול בשקט לא
מאז להוציא הגע לא מאז ליפגוע או להרוס את אותו אושר אשר מגיע
להם. אתה מנסה להיסתכל אל בנות אחרות מנסא לצאת איתם אבל אין
טעם אין השוואה אתה תמיד ניזכר בה ואף אחת לא ברמה אף אחת לא
מישתווה, יש את אותם אנשים שדואגים לך וחושבים שהכל בסדר אבל
איך הכל יחול ליהיות בסדר אתה מאבד חבר טוב, אתה מאבד קשר
שהחיים שלך תלויים בו, ואותו קשר היה הדבר היחיד  שהניע אותך
להמשיך לחיות. ובליבך אתה מקווה שזה יגמר הם יפרדו והכל יחזור
לקדמותו, אבל כשאתה רציני מתחיל לחשוב אתה מאבד את האגואיזם
ורק מקווה שיהיו שמחים ביחד וששום דבר לא יפריע להם. אתה שומע
תגובות מהצד "תעזוב את שניהם, תפסיק ליסבול, הם לא שווים את
זה" ואתה בשלך, לא מקשיב לאף אחד,
"אתה הרי יודע הכי טוב".
אתה מנסה להמשיך ליחיות לימצוא מטרה סיבה ואז אתה מוצא אותה
וכל חייך תלויים בה. בניסיון לימצוא את אותו בן אדם אשר רציני
יודע, למה? ואיך?