אתמול תפסתי מחבל מתאבד, לפני שהתפוצץ. זה היה בטיילת של תל
אביב.  לא מסובך בכלל לזהותו: ערבי מסומם, שהולך עם ג'אקט
בשלושים מעלות ומחזיק ביד חוטי חשמל עם מפסק- זה ממש קל, לא?
צריך רק קצת מזל כדי ליפול ליד אחד כזה ולשים אליו לב. גם לא
מסובך לנטרל אותו, כי כנראה תכנתו אותו להתפוצץ בנקודה מסויימת
וכל בלת"מ משבש לו את התוכנית. כשבנאדם מסומם ברמה כזו, כנראה
קשה לו לאלתר.
בקיצור, תפסתי אותו ביד והכנסתי לו את המתג אל תוך כיס המעיל.
יש לי ידיים חזקות והוא היה כמו עלה נידף ברוח לעומתי. בהתחלה
חשבתי להתקשר למשטרה. קצת בשביל האזרחות הטובה ויותר בשביל
התהילה. אבל אז הבנתי שתהילה גדולה לא תצא מזה. מקסימום יפרסמו
תמונת פספורט שלי בעיתונים שאחרי יום כבר ירפדו את פחי האשפה.
שאלתי אותו איפה הוא מתכנן להתפוצץ והוא הצביע בייאוש ובעייפות
אל עבר מסעדת יוטבתה. דמיינתי אותו צועד אל עבר פתח המסעדה שכל
העת אני צופה בו כשרק אני יודע שהוא יתפוצץ תוך שנייה. זו
הזדמנות של פעם בחיים לראות את זה, חשבתי לעצמי. זה הרבה יותר
מרגש מהאפשרות הראשונה והבנאלית של לנטרל אותו ולהזעיק את
המשטרה. לאחרונה זה הפך לטראנד וכמעט משעמם אפילו. כל המנטרלים
האלה הם בדרך כלל שומרים רוסיים, נהגים ועמחה, כך שהשתייכות
למועדון הזה של מנטרלי מחבלים מתאבדים, לא קסמה בכלל.
המחבל עשה לי פרצוף כזה של: נו מהההההה? יאללה!
אמרתי לו שאני אשחרר אותו, בתנאי שהוא ימשיך בתוכנית שלו. נראה
היה שהוא התאכזב. אולי תוך כדי המעצר שלי, יצר הקיום שלו צף
משהו בעד לסמים שהזריקו לו.
אבל הוא לא התווכח. נכנסתי לתוך פח זבל כזה מתכתי של מיחזור
נייר ועקבתי אחריו במבטי. הוא צעד באיטיות אל עבר המסעדה, לרגע
נעצר וחיפש אותי במבטו אבל לא מצא. הוא הצליח להחליק פנימה אל
תוך חצר המסעדה ההומה, הסתכל על האנשים סביבו, כאילו סרק את
הנידונים ביחד איתו. כמו בצבא שזורקים רימון וסופרים, מניתי גם
אני: "עשרים ואחת, עשרים ושתיים, עשרים ושלוש, עשרים וארבע-
פוצץץץץץץץץ", אבל הוא לא פוצץ, רק בערך בעשרים ותישע הוא
התפוצץ. זה היה מחזה מדהים. נסו רגע להתעלות מעל התגובה
הצפויה-אל תאמרו "מזעזע".  נכון שזו היא התגובה המתבקשת ואולי
אף "הנכונה", אולם אין בה כל תועלת, שינוי, עניין או יצירה.
הייתי מאוד שמח אם תצליחו להתלוות אלי במסעי, אל תוך החוויה.
תשתחררו קצת. תרגעו. אני אוהב אתכם אחים שלי. זכיתם לחוות ביחד
איתי פיגוע ולהסתכל עליו מהצד כניצולים יחידים שלא נפגעו- לא
פיזית ולא נפשית. זכיתם בהזדמנות לחוות פיגוע מפרספקטיבה אחרת
לגמרי.
בוםםםםםםם אדיר, אש ותמרות עשן שחור ומדמם, גשם של דם שרק לפני
שנייה התמחזר בלבבות בני אדם, ברד של בשר חם שטפטף. אהבה. ברקע
התנגנה המנגינה של ה"אוטו גלידה" הצהוב של סנוקרסט. תה נה נה
נה ניי, ני ני, ני ניי. רוצו יחד איתי אל עבר הפצועים ההלומים
והגוויות השתכשכו בהם, העיפו אל על חלקי גוויות באקסטזה,
בולבולים ושדיים וגרונות יפים ומבושמים של נערות חינניות
ומאוהבות. זחלו בתוך הדם והמרחו בתוך הגוויות החמימות. עמדו
מול המראה, תסתכלו על עצמיכם, תאהבו את עצמיכם, את גופכם, פערו
את פיכם ותצרחו ביחד איתי באקסטזה, נופפו בכתפיים ובידיים,
עצמו עכשיו עיניים תשתכרו ותתמכרו לתחושה המדהימה הזו. מותר
שיזדקר איברכם, מותר שערוותכן תתלחלח ברגעים הבאים, זה נורמלי.
בשניות המיידיות שלאחר הפיגוע, בזמן שבו יש עדיין דם באוויר,
הכל  מותר, כן, מותר לכם אפילו לאהוב את עצמיכם. הסתכלו במראה,
אתם כל כך יפים, נופפו יותר חזק עם הכתפיים, אתם מדהימים,
כולם סביבכם במצב אחר, הם לא יכולים לשפוט אתכם, הכל נורמלי,
כל הרבה יופי סביב, עירום מבגדים וגם עירום עמוק יותר, עירום
מעור, תתחכחו, תפשטו את הבגדים, תהיו מקוריים, זה כבר קרה,
תבלו, הבעסה שלכם רק תזין את השטן, תיהנו מכל שנייה,  כי עוד
מעט יגיעו המחלצים והכל ייגמר.