יוני מיכאלי / מיכל |
תר ועומד על יד הבר, עוד קצת יין בכוס נותר.
נזכר בך אז בחיוך
שלווה, אך אוחזת בקצת ריחוק.
דיברנו על הכל כמעט.
ספרות, אנשים והצלבנו מבט.
אמרת רק את שמך,
נתת רק ללטף את ידך.
ואני יודע שאת פה מעבר לדף,
אך האם אראה אותך חולפת על פני ביעף?
מיכל של תקווה
יתמלא למראה חיוך,
מגע של מילה
חופשית כנפילה.
עוד כמה ימים ושוב אעמוד באותה פינה
ואם תהיי שם, לא בטוח שאדע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|