את משה הכרתי לא הרבה זמן אחרי שהחברה הראשונה שלי התאבדה.
סיפרתי לו, כמו לשאר החברה במילואים, איך שהיא איימה שהיא
תקפוץ מהמגדל שעמדנו עליו, פעם סיפרתי את זה על מגדל עזריאלי
ופעם על מגדל שלום. ואיך שהצלתי אותה ברגע האחרון והיא הודתה
לי, ועל איך ששינתי את דעתה בקשר להתאבדות וכל החרא הזה. כשהם
ביקשו לראות אותה, אמרתי שהיא נסעה לספרד לאימא שלה ושהיא
תחזור בקיץ.
אבל משה שמע גם את האמת. לילה אחד במילואים, ישבנו בשמירה,
קופאים מקור עם מעילי הדובון. משה החזיק ביד כוס של קפה שחור.
הוא התחיל להרצות לי על פוליטיקה - קילל את השמאלנים ואמר
שצריך להרוג את כל הערבים המזדיינים האלה. הוא לקח עוד שלוק
מהקפה וירק את זה הצידה. בדרך אגב הוא קילל אותי על זה שאני
סתם שמאלני שלא יודע להכין קפה.
אז סיפרתי לו על סוזנה. על איך שהיא בלעה כדורים ואיך שמצאתי
אותה שוכבת שם, על המיטה, כאילו ישנה. משה הדליק לי סיגריה
ושאל אותי למה אני מספר את הסיפור על מגדל עזריאלי. שתקתי. אחר
כך הדלקנו את הרדיו כדי לשמוע את התוצאות בכדורגל, ושמענו שעוד
מתנחל נהרג מירי מחבלים.
בקיץ הייתה האזכרה של סוזנה. ההורים שלה באו במיוחד מספרד. אבא
שלה עישן כל הדרך סיגרים וסיפר בדיחות גסות, ואימא שלה סתם
שתקה. גם משה בא לאזכרה. הוא אמר להורים של סוזנה שהיא הייתה
אישיות מאוד מיוחדת, ושאם הוא רק היה שם לעצור אותה.
בערב כולם הלכו ורק אני נשארתי ליד הקבר של סוזנה. סיפרתי לה
איך שכל החברה מהמילואים מאמינים לסיפור על עזריאלי, ועל אחות
של משולם שעשתה לי עיניים כשהיא באה לבקר אותו. בסוף, כדי שהיא
לא תיעלב, אמרתי לה שאני מתגעגע אליה ושאני לא יכול להוציא
מהראש את התמונה שלה שוכבת שם, מתה.
בלילה הלכתי לקנות משהו במרכז עזריאלי. פגשתי שם את משה, עם
אחות של משולם, יושבים בקפולסקי. הלכתי לשבת אתם. אחות של
משולם שוב עשתה לי עיניים, אבל משה אמר לה לעזוב אותי, כי
בדיוק חזרתי מאזכרה של חברה שלי. אחר כך הלכתי לסופר פארם
וקניתי את כל הכדורים שלא צריך בשבילם מרשם. כשחזרתי הביתה,
התקשרתי לפלאפון של משה. אמרתי לו שאני הולך לעצור את סוזנה,
ושעכשיו נראה מי פה שמאלני.