ולמרות זאת לא היה לה מה להגיד. ולמרות זאת לא היה לה מה
לעשות. ולמרות זאת היא ישבה שם וכתבה למי שאולי יעשה לה טובה
ויקרא. ולמרות זאת אין לה עוד כלום. ולמרות זאת היא חיה לה
מיום ליום, מנסה להראות כמה שיותר מתוחכמת וכמה שיותר חכמה.
ובשביל מי??
הולכת במסלול קבוע שרבים הלכו בו לפניה, הלכו ולא סטו. ואם היא
תסטה מהמסלול המעוות הזה, מה זה אומר?? האם זה אומר שהיא
טיפשה? או אולי יותר חכמה מכולם??
וזה כבד עליה. עוד פעם כמה ח'ברה של איזו תנועה משתגעים, כבר
לא נשארו אנשים סטרייטים כי כולם מחפשים ריגוש, שוב אותן
לחישות מעצבנות התוהות על קנקנה.
ומה יהיה בסופו של דבר היא שואלת את עצמה.
יש מן מקום כזה שהיא אוהבת לבוא אליו. שם היא מרגישה גבוהה
יותר מכולם ולפעמים צריך את זה. כשהיא מגיעה לשם, היא צריכה
לטפס במן מדרגות שמזכירות לה עליה לכס המלכות, ואז, במדרגה
האחרונה היא מתיישבת ומסתכלת. מאחוריה, רק מישור. אין מישהו
שיותר גבוה ממנה. מקדימה, יש במה שאומנם היא ריקה אבל באה
במטרה לבדר רק אותה. ולמרות שהבמה ריקה היא רואה שם כל כך הרבה
הצגות... היא יושבת עם סיגריה. כששואלים אותה אם היא מעשנת היא
עונה ש"לא, זה סתם יושב אצלי ביד בטעות". בדרך כלל אנשים
צוחקים מזה אבל, הסיגריה הזו ביד שלה באמת בטעות. כי זה גורם
לה להרגיש יותר שולטת בכולם, יותר הכל.
ואתמול, כשהיא ישבה שם, נראית טוב מתמיד עם מכסה שנהנתה לעטוף
את עצמה בו, אחרי שראתה שבעיני כולם עומד המבט הזה של "בואי
ונאהב ללילה אחד, אח"כ נראה מה יהיה" היא הבינה סופית שהיא
זולה. וזולה בגלל שמי שברגע שזורקים לה מילה אחת טובה, היא ישר
מתאהבת והולכת איתו. עד כמה בן אדם יכול להיות רעוע?
היא הבינה סופית שהיא אוהבת זרקורים ואורות על במה כי זה הדבר
היחיד שמשחרר אותה. רק שם יש לה כוח לשים זין ולא להיות שונה
כי אין ממי.
היא הבינה סופית שהיא אוהבת להיות לבד. שהיא זועקת לתשומת לב.
היא הבינה סופית, שהיא כמו כולם.