עומדת לבד בחשכה ומחכה לך,
שתבוא ותיקח אותי מתוך העלטה,
אל האור והטוהר הזוהר בקרבך,
ואתה מתעכב, לא רואה שום דבר,
רק חול, אבנים, ומדבר.
איפה אתה שואלת את עצמי מה לא אכפת לך ממני?
תשאיר אותי פה במדבר?
תמצא את גוויתי הקפואה אם תבוא רק מחר
התעזבני בודדה באפלה?
התשאירני לבדי בחשכה?
לא, אני לא צריכה תשובה,
את תשובתי כבר קיבלתי,
כנראה אתה לא מה שהתכוונתי
בשעות חולשה חזרתי אלייך
ועכשיו אני מבינה את טעותי המרה,
באהבה, (או לא כל כך...)
               נסיכת המדבר שלך.