כה רבים הפעמים שכתבתי עליו... סיפורים ושירים, הוא לא העריך.
אך זה כלל אינו חשוב... ועליה גם עליה לכתוב זאת אהבה אמיתית
מתמשכת טהורה וכנה, יותר ממנו, בחור פשוט, אין להשוות.
כשם שאהבתיה בעבר, כך גם בהווה ובעתיד.
זאת אהבה לשמה, לא אהבה רומנטית, אלא אהבת נפש גדולה וחזקה,
מעבר לכל יצירה אחרת שאני יכולה להעלות על כתב.
אחות נפשי, נפשות הרי מתקשרות יותר מבני אדם, דומות ושונות
אנחנו כאחד... או בעצם כאחת.
חזקה אני לעיתים בזכותה, מאותה חוכמה שהיא מקרינה ואולי אפילו
לא יודעת.
שהרי אין זה כלל משנה איפה אנחנו נמצאות, אם בשיעור משעמם,
פעולה של התנועה, טיול, נסיעה, שיחה ביננו או סתם כשתי ערפדיות
שחורות מתעופפות אל השמייםהמוכספים באור ירח חייור, ואפילו
הירח, דמות אצילית, מביט ומחייך.
בין צחוק ודמעות, מילים והרבה... הרבה רגעים טובים ורעים, תמיד
יש אהבה, הקסם של חברה לעולם לא ישווה קסמו של בחור, שכן חברה
אינה אדם כלל וכלל אלא יישות מיוחדת ושונה, מעל כל יצור אחר.
את אהובתי... טובה לי מאהבה רומנטית, זאת אהבה של סודות, אמת,
קסם וגם שטויות... רגעים שאף אחד לא יוכל להבין מלבדנו, בחברה
הקטנה של הארבע, אנחנו גם ברגעים העמוקים ביותר של כאב.
בסופו של דבר יותר ממשפחה. |