זה סיפור על עץ אחד, לא יפה במיוחד שהיה קצת שונה ומבודד,
הוא היה קצת נטוש ועלוב, ולא משנה מה, תמיד היה עצוב.
היו לו גזע ארוך, ענפים ארוכים ועלים עלובים כאלו שממש עוד רגע
נושרים.
יום אחד, בנסיבות לא ברורות החליט העץ להזיז את ענפיו, לחשוף
את פניו ולפקוח עייניו.
מטרים ספורים ממקומו נתגלה לו עץ אחד, באמת לא יפה במיוחד שגם
היה קצת נטוש ועלוב, ולמען האמת, גם נראה די עצוב.
גם לו היו גזע ארוך, ענפים ארוכים ועלים עלובים שממש עוד רגע
נושרים.
עץ אחד כבר בטוח היה אומר שהוא מוזר או שהוא ממש מכוער, אבל
עבור העץ שלנו, הוא היה יפה תואר!
העץ רצת להתקרב וחשב לעצמו ש-"לו רק נגע..." אבל הוא לא יכל,
שורשיו כבר היו תקועים עמוק עמוק באדמה.
אז הוא התאמץ  מאוד מאוד ובכל הכוח דחף ואפילו שזה היה לא
שיגרתי, ליבו של העץ כנראה, היה מיועד לעץ השני.
ובסוף בסוף כשכבר ממש היה קרוב הוא החליט לעצום את עייניו ואט
אט לקרב את ידו אליו. כשפקח את עייניו התברר לו שהעץ השני כבר
אחז את ידו של העץ השלישי.
אולם כפי שידוע לנו העץ שלנו גם ככה היה עצוב  ולכן היה קשה
לראות אם הוא נהיה קצת רקוב.
בנסיבות די ברורות, חזר העץ למקומו. סגר ענפיו, ניגב דמעותיו
ועצם את עייניו. ומה גם, שהחליט לא לפוח אותן לעולם.