ענת אבישר / הביתה |
ואצא בדרך המתארכת לבית הוריי
למקום בו שקט מאוד, אין תנועות ראש מהירות כל כך
דיבור שהולך ונהיה כבד מדי
והלב דופק את החזה.
עיניך הן מה שילווה אותי כל הדרך ויצרוב.
אין ולא יהיה גרוע מזה,
כמו שקארבר כתב פעם לבתו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|