יש לי בעיה. לא כיפ לי. הלכתי ברחובות
המקום-ההוא-לא-זוכר-בדיוק-איפה, בדיוק אותו מקום בו אני
בדרך-כלל גר. הבנתי שאין לי בשביל מה ללכת, גם ככה זה לא ישנה
כלום. גם לא היה לי לאן ללכת. כבר הרבה פעמים הרגשתי רע. עכשיו
פשוט לא היה לי כיפ. זה הרבה יותר מסתם להרגיש רע. זה להרגיש
חסר תועלת למדיי, לאבד את הסיבה לעשות מסיבה.
אנשים שלא נהנים בדרך כלל מתלוננים. לי לא היה על מה להתלונן,
גם לא היה לי למי. טוב, אולי היה למי, אבל עדיין לא יצא לי
להכיר אותו. חשבתי להתחפש. משהו מקורי, שאף אחד לא יזהה. בסוף
החלטתי להתחפש לעצמי, ככה בטוח אף אחד לא יזהה למה התחפשתי.
ובאמת, הלכתי ככה ואף אחד לא נעצר ותהה לעצמו מה היא התחפושת
הזאת שלי. היה אחד שנעצר, אבל אני יותר חושב שזה היה כדי להרים
את המטבע של השקל שנפל לו. לפתע רעיון צץ למוחי. להתאבד.
אני יודע שזה לא מקורי ועשו את זה קודם. אני אפילו יודע שאם
אני יעשה את זה אני לא אוכל להתחרט. יותר. בחיים. לפחות. קימבר
אומרת שאנשים שמתאבדים הופכים לרוחות, כי זה אומר שהם לא היו
מרוצים מהחיים שלהם וכדי לנוח על משכבם בשלום עליהם להיות
מרוצים מהחיים שלהם. את האמת אני לא מוצא הרבה הבדל בין רוח
לביני. אולי חוץ מזה שלרוחות אין מערכת עצבים, פעילה כזאת, כמו
שלי.
חשבתי על דרך להתאבד, אולי עם הדרך אני אצליח להיות מקורי.
רופג אומר שלקפוץ מהחלון זה לא יעיל, סביר להניח שסתם יישברו
לך כמה צלעות, יד או רגל. גם ככה לא הייתי קופץ מהחלון, זה ממש
לא מקורי. רוב האנשים שהתאבדו עשו את זה בדרך הזאת. שמעתי על
כמה אנשים שניסו להתאבד ממנת יתר. זה נשמע די מגניב, אבל זה
כרוך בזה שאני אתמכר לסמים, ואהיה חייב הרבה כסף. את האמת יש
בזה סכנה, כי אם לא יהיה לי את הכסף, ולפעמים גם אם יהיה לי,
מישהו אחר עלול להרוג אותי במקומי. אני לא מוכן לקחת סיכון
כזה.
חשבתי להטביע את עצמי באמבטיה. באמת שניסיתי, אבל תמיד כשהיה
נגמר לי האוויר הרמתי את הראש שלי. פעם כמעט הצלחתי, אבל אז
רציתי לבדוק אם זה עבד והבנתי שאני שוב נושם, אוויר רגיל כזה.
אז הבנתי שאני עוד בחיים. חשבתי לתלות את עצמי על עץ גבוה. הכי
גבוה. מצאתי אחד כזה ואפילו השגתי חבל, אבל הוא היה יותר מדיי
גבוה והייתי צריך עזרה. וזה לא טוב, אם אני רוצה להתאבד אני
צריך למות בעצמי.
חשבתי להשתכר למוות. שתיתי ושתיתי, ולא רק שזה בקושי השפיע
עליי, גם בסוף נרדמתי והתעוררתי כמו חדש. חשבתי לנסוע במכונית
ולהתנגש במשהו. אבל פחדתי שלא יהיה בום רציני, ואז ייקחו אותי
לבית חולים, יטפלו בי והכל. ואז, לא רק שאני אפסיד זמן
בניסיונות להתאבד, יכול להיות שאפילו אני אהיה משותק וגם לא
יוכל יותר להתאבד, כי אז אני בטוח אצטרך עזרה.
חשבתי לעשות מדורה, לדפוק לעצמי מטף לראש, לשחרר את כל התכולה
שלו לתוך הפה שלי ואז לדדות לעבר המדורה ולהתמוטט עליה. אחרי
הכל אם אני סתם אזרוק את עצמי למדורה, אני אהיה עלול פשוט
לכבות אותה ולצאת עם כוויה בדרגה כלשהי. אבל אז חשבתי לעצמי
שאחרי שאני אדפוק לעצמי את המטף לראש, אני אהיה כבר מספיק
מחוסר הכרה מכדי להמשיך את התהליך.
בסוף נראה לי שמצאתי פתרון. אצטון. כן, אני ארעיל את עצמי, זה
הכי קלאסי. אני אפילו אוסיף תרכיז של פטל כדי שאני לא אפחד
לשתות את הבקבוקון. שמחתי מאוד כשהגעתי לזה, הבנתי שזה הדבר
הנכון לעשות. עיניי נפקחו מעט, זה נכון כל מה שמספרים על
המלאכים. בכל אופן החלק עם הלבן. לא ממש הצלחתי לראות. לא
יודע, לא ממש הצלחתי לשרוד. |
