שמונה שמשות מרקדות בשמימיה הטרופים של בולעת החלומות, נטולת
החושים,
ואף לא שמשה אחת מרוחקת מאירה את שבילי העלטה המתפצלים לפני,
כורידוני הדם בעיני המשובשות.
האמנם מצאה את אורה הנצחי, אותה תסריטאית שמחות,
בעודי מגשש באפלות מוצקות הסוגרות עלי באיטיות מייאשת?
האוכל להסתפק בהוויתי היציבה והמקורקעת
בעודה מזרימה אור סינטטי בעורקיה המכחילים, ומרחפת קלות מעל
ראשי?
היני מודע לפחדיה ולשאר אנושיותה, אך בכל זאת דואגת היא להצית
את עיניה ולהסתיר את מחשכיה.
ולמרות עודף הצל העוטף אותי בקפידה, לא אוכל להחשיך כזו
גחלילית זוהרת שכמותה, וזמנה יקצר ככל שתדלוק.
לעולם לא אדע אם רואה היא כפי שנראת... |
