בצעדים שקטים אני הולכת בתוך השקט מנסה להיות יותר שקטה מהשקט
והשקט מכסה אותי ומשקיט אותי אפילו יותר ממה שאני באמת שקטה
אפילו שזה לא אמור להיות ככה אני בוכה בשקט אפילו שאני לא רוצה
להיות יותר בשקט אני רוצה לצעוק אבל השקט חונק אותי ומוריד לי
דמעות חסרות משמעות מהעיניים השקטות והלא מענייינות שלי אני
רוצה למות או שלא כי החיים השקטים לפעמים רגועים יותר מהמוות
שבו אין לשקט משמעות או לי במקרה הזה אני שופכת את השקט לתוך
נהר הדממה שדיממתי אליו את פצעיי אבל נהר הדממה לא נעשה אדום
מזה אלא רק שקט יותר ואני לא יודעת מה לעשות הלאה לרוץ או לשבת
או להוציא צלילים קטנים ושקטים כדי שהשקט לא יתפוס אותי וישתיק
אותי ויהרג אותי ואתה לא נמצא אתי שוב אתה רחוק בתוך הרעש שפעם
שנינו עשינו ביחד אהבה או מה שזה לא היה אולי רק חיבה אולי סתם
זיון רועש וקולני מלא בגניחות ואנחות וצרחות עונג שעכשיו נעשו
מטושטשות וחיוורות אחרי שהלכת לי לשדות ירוקים או למקומות יותר
מתוקים מזה אני מתגעגעת אבל אני לא לא יכולה לומר לך עד כמה כי
אז השקט יתפוס אותי ויוציא לי את מיתרי הקול מהמקום אבל זה לא
משנה אולי אני כן אגיד לך אולי אני אצרח אליך שאני אוהבת אותך
כמו שתמיד חלמתי לעשות אבל אף פעם לא העזתי וכך עשיתי את הטעות
של לברוח ממך כשבעצם הייתי צריכה למות אתך אז אני אצעק ואצרח
ולא איכפת לי שהשקט יקרע אותי שלא תהיה שום תשובה ממך אפילו לא
הד אפילו לא צל צלו של הד קר לי כאן בתוך השקט השקר הזה שמלטף
אותי כאילו שזה רגוע אבל זה רק הורס אותי מבפנים ומבחוץ ואני
רוצה ללכת הביתה אתך אל השקט הרועש שהיה לנו כשאפילו לא היינו
צריכים לומר מילה אחת וידענו מה הנשמות שלנו אומרות בתוך השקט
היפה שלנו לעומת השקט המזויף והשרירותי הזה שעכשיו רוצח אותי
לאט לאט וכל מה שיש לי להגיד אולי פעם שמעת אותי וחשבת לבוא
לבקר אותי להציל אותי מהשקט החולני הזה שמשקיט אותי בניגוד
לרצוני היינו עושים פעם מוזיקה ביחד אבל עכשיו כל מה שנשאר לנו
זה רק קדם אירוויזיון עלוב בעצם רק הזיכרון שלו רק הצל שלו של
איך שהשקטנו את הטלוויזיה והתמזמזנו מול דנה אינטרנשיונל
שממילא היא דמות רועשת שכבר מזמן אינה חלק מעולמי השקט כל כך
ונמאס לי להיות בשקט ולומר רק במחשבותיי את כל רצף הבבל"ת הזה
אבל זה כל מה שנשאר לי זה כל מה שהשארת לי אחרי שהלכת רק שקט
עצום קר חונק שלא נותן לי להתגעגע אליך כמו שהייתי רוצה אולי
רק בחלומותיי