השכם בבוקר, בכל יום בשנה
היא זורחת עליי מהמזרח הנכון
מלטפת את פניי, מעירה אותי למציאות חדשה
היה לי קר כשהלכתי לישון
יום חדש, התחלה חדשה
אבל אני יודע,
שכשנדמה שכל העולם מתחמם במהרה
במקום אחר הקור כל כך פוגע
אבל את מי זה מעניין כשנדמה שהציפורים
מצליחות לשיר שירים חדשים?
צהריים
החום לוהט יותר מתמיד
היא באמצע עולמי, בלב השמיים
חשבתי שרציתי יותר מידיד
אבל החום רק הפך למועקה
זיעה
אחר הצהריים
היא מתחילה לשקוע, כאילו אין לה כבר מקום.
ושוב היא עוזבת, ממשיכה בדרכה למערב
מתחילה להראות עמומה כחלום
דמדומים
היא נעלמה
האור נעלם
שוב נותרתי לבד. אדם.
חושך
דממה
פתאום נדמה שכל העולם התקרר במהרה
בדידות
אבל, אני יודע,
שהיא עוד תחזור
ושהחלום לעולם לא יהיה לסיוט
(נכתב בלילה, בציפייה ליום הבא) |
