היו לה עיניים עצובות.
אומרים שהעיניים הם ראי הנפש,
זה הפחיד אותה.
היא ידעה שהיא עצובה,
הקרובים אליה גם ידעו שהיא עצובה,
למרות שפעם נהגה להסתיר את הבכי בחיוך.
לחייך ולשכוח,
זו הייתה דרכה פעם,
להדחיק את הכאב ולא להפיגו.
ועכשיו אבדה דרכה ביאוש נוראי,
היא לא תחפש אותה,
היא תעלה על הדרך הקצרה,
המובילה רק למקום אחד,
אליו כולם מגיעים בסוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.