פסק הגשם נגמרה הסערה.
והעולם חזר למקומו כאילו כלום לא קרה.
ורק פרצוף ילדה חיוורת,
בין שכבות של הכחשה עיוורת,
מזכירה לנו את מה שקרה באותה פלנטה אחרת.
ואיך יכול העולם ככה לשכוח?
איך יכולים בני האדם על פשעים כאלה לסלוח?
איך נוצרה כזו מציאות,
שעוד אחרי כזו תופעת גזענות,
העולם אינו מחסיר אפילו פעימה והכל נשכח כל כך בקלות?
לכן אנו, העם היהודי, נזכור לנצח!
את מעשי הסדום, ההתעללות, העוול, הרצח!
אך נזכור גם את הגבורה,
את ההתנגדות המרה,
את כל ששת המיליון, כל נשמה, יהי ברוך זכרה! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.