רגעי מלנכוליה כבדים תקפוני מתוך שכרות
מן היין המר ביותר , יין הכאב
ואני יושבת ותוהה האם תאהב אותי אי פעם מושא נפשי השמימי
ומשרבבת דמעה החוצה מזילה דמעת אכזבה
על תוגת נשמתך העלובה
ומבקשת אנוכי ומדוע אינך חוזר ?
ואתה אומר אבדה נפשי בתוך הנוגה של נפש נסיכת הדממה
ואומר האין חשקה נפשך בי? הלא אני נוטפת רחמים וחמלה
האין בך טיפת חסד עבורי אלוהים?
ואתה צעדת אל צוק התקווה והותרת אותי לבדי .
אבל אות קין חרטת לי על המצח, אות אשר תשאר לנצח,
אות אשר בכל מקום שאברח מידיך אלוהים
תמיד תוכל למצאני שם , ולקחת נפשי