ברקע, מיקי אגי
קצת לפני זאת אני
אז זה התחיל לפני שבוע
הלכתי ברחוב ונתקלתי בעצמי
זה היה קצת מבהיל בהתחלה וקצת בכיתי וקצת צחקתי
אבל זה הסתדר
היא היתה הרבה יותר יפה ממני
מושלמת אפילו
היה לה חיוך שהרגיע אותי כל כך, שהפסקתי לצרוח
היא גם היתה יותר חכמה
היא ידעה את כל השפות שתמיד רציתי ללמוד
ומתמטיקה, כמה שהיא ידעה מתמטיקה
וגאון פיזיקלי
ואישיות כובשת
אבל אני לא אהבתי אותה
בכלל לא
היא אהבה אותי נורא, וראיתי אותה די הרבה מאז הפעם הזו
לפני שבוע.
אז אתמול היא באה אלי בלילה
ואמרתי לה ללכת ממני כי אני עייפה
ואין לי כוח למילים שלה, איך שהיא מבטאת אותם, אפשר לשמוע אות
אות, ופסיקים, ונקודות
אבל אף פעם סימני קריאה.
היא אמרה לי שהיא רוצה להיות בתוכי
אמרתי לה שהיא כבר היתה שם
אז היא רצתה לתמיד הפעם
התמזגות היא אמרה בקול רך
התמזגות.
מאבדת תאי מוח בקצב מהיר
הצילו
צעקתי בשקט לתקרה אבל היא כבר החזיקה לי ביד, ולקחה נשימה
ארוכה
והסתכלה לי בעיניים
ואמרה לי בואי
ולא יכלתי שלא, בגלל שזאת אני ואני כל כך שם ואני כל כך פה
והכל מושלם ומעגלי אבל אני לא רוצה
לא אל תבואי אני חושבת אבל לא אומרת ונכנעת
ושוב אני לבד
היא לא שם
אבל היא פה
ועכשיו אני מושלמת
ומלאה בתיעוב
ובשנאה
ומושלמת