לילך גור / ימים אחרונים |
רחובות ריקים מאדם,
רגליי רודפות אחרי פיסות נייר
פתקים, מילים, הגיגים עפים עם הרוח,
עם החורף כל זה יישטף
יימחק.
רגעים.
שיחות קטועות, התחלות רפויות
קשרים מזדמנים מתנפצים על דלתי
בין רגליי, תחת עורי כל זה גוהר מעליי
אל מעבר לבינתי, בנפשי
לא נוגע.
ריקנות.
נטולת מלאות ורגש,
בין מרווחי אותיות וכתמי דיו כהים
הקור מזדחל, מטפס על חומות
הגנה מתרסקת פנימה.
נעלמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|