גם כן שם, ימית, איזה מין שם זה? הבנתי את כל הקטע הזה של לתת
לשני המינים  אותו שם אבל זה כבר ממש מוגזם, אפילו אמא לא
הבינה למה אבא כל כך התעקש.

גם דנה מעולם לא הצליחה לרדת לעומק השם, אחיות, מי צריך אותן,
אפילו שם הן לא מסוגלות לפרש.

אבא המסכן, מעולם לא הצליח להגיע אלי כדי להסביר לי, החליט
להתפגר עוד לפני שלמדתי להבין, הבן אלף, יום אחד הוא לקח אותי
על הידיים וזרק עלי מילים, רק מילה אחת זיהיתי משם, אבא אמר
ימית, שזה השם שלי וגם אז ידעתי את זה, רק את זה.

מי יודע, אולי אם הייתי מודע למה שאני שומע הייתי מבין למה
נתנו לי את הקללה הזאת, ים לא הספיק? אבי, יוני, אולי רותם,
כן, אפילו רותם זה נחמד גם לבנים וגם לבנות, טוב נו, הלעג עבר,
אני כבר לא ילד, נחיה עם זה.

רק אז, באותו לילה ארור, חזרתי לאורלי ממנשה בגיל שלושים ושלוש
אמרתי לה שאני אוהב אותה, ואת שירה ואייל התינוק ואז היא אמרה
לי, כמו נתנה לי סטירת לחי עצומה ומרעישה, לא כואבת, מעליבה,
היא אמרה לי שאני מסריח מהפה, הכל פתאום נהיה חשוך, משולל
זכרון, ואז, פתאום, שלוש גופות על הידיים שלי, שתיים כחולות
מחנק ואחת אדומה מדקירה, מסתכל על הידיים, האצבעות הארוכות
והדקות של אמן או פסנתרן כמו שאמא תמיד רצתה שאהיה, והיו
לידיים של מובטל שמרעיב את מי שהוא אוהב, ידיים אדומות, מדממות
מדם זר.

תוחב את האצבעות לפה, חש בטעם המתכתי, הממכר, ואז התחדדות
חושים ובהיה במרחב וגם, כמו המנורות האלה בסרטים המצויירים
מחשבה מבליחה במוחי ומביאה הבנה נוראה, הבנה מחרידה, מוחשית
וכואבת, שעכשיו אני כבר לא ימית יותר, עכשיו אני המית.

15.1.97