אף אחד לא מת. כי אף אחד אינו קיים. אחד מת, כי אחד כן קיים.
אז למה כולנו מדברים על אף אחד? עברית קשה שפה?
לפעמים אני חושב על המוזרות שבשפה. וככל שאני חושב עליה יותר,
אני מבין אותה פחות. אבל נפלה לי מסקנה לידיים מכל העסק הזה-
המוזרות שבשפה קיימת כדי להדחיק מאתנו את המחשבה על המוזרות
שבנו. אמר פעם משורר גדול (ג'יימס דאגלס מוריסון), משהו שאני
חייב להסכים איתו- אנשים הם מוזרים. גם הכביכול נורמלים, הם
מוזרים, כי הם חושבים עצמם לכאלה חכמים ונפלאים, כשבעצם הם לא
טובים יותר מכבשה ממוצעת, שחיה לה בעדר ומפעפעת לה כל היום,
טוב, מלבד ההבדל הקטן בדרך מותם של האנשים המוזרים האלו והכבשה
הסימפטית מהאחו.
אנשים הם עם מוזר. נכון, אני אומר עם. כי כל האנושות כולה היא
עם אחד ומאוחד. כביכול נבדלים בדברים מטומטמים כמו שפה, דת
ולבוש, אבל כולם חושבים אותו דבר, רק בכיוונים שונים. מעניין
איך כל הכבשים חושבות. הן חושבות בעברית? נו בוודאי, גרמנית
שפה מפחידה ואנגלית, זה סתם שפה. עברית רולז. מי שלא מדבר
עברית- הוא לא רולז. ומי שלא יהודי- גם הוא לא רולז.
ראובן! איך אתה לא מתבייש! מדבר על עברית שולטת וכותב את זה
בשפה זרה, נוכריה, של הגויים! שפה נחותה! באמת, בוש והיכלם לך.
Shame on You!  לא, אבל זה לא אשמתי. זה המוזרות שבשפה. אני לא
יודע למה, היא גרמה לי לחשוב ככה.
אז איפה היינו? אה, כן. הכרתנו את העברית לשפה הרולרית בעולם.
וקראנו לכל בני האדם אותו דבר. בטח בוש'ילה לא יאהב את זה, אבל
הוא ובן לאדן בדיוק אותו דבר, אפילו המוזרות שלהם זהה.
מיליטנטים מטומטמים. כן, מיליטנטיות זו מוזרות. סטייה שכזו.
פנאטיות, מאידך, זה לא מוזרות. זה הקו האחיד שמנחה את העולם.
לא רק בני האדם, גם את המינקים הנחמדים שם בסיביר, שרצים סתם
ככה בפנאטיות. לא אמרתי שזה טוב, אגב. גם משהו שהוא אינו סטייה
לא חייב להיות טוב. אני לא יודע בעצם מה זה טוב. מי מת והחליט
שאני יכול להחליט מה זה טוב? טוב, שישה מיליארד בני אדם בערך,
לדעתי, לפי אומדן זהיר ומומצא על המקום שכזה. טוב, אולי אני
טועה. אני?! שאני אטעה?! למה מי מת?! אה, כן, כבר דשנו בזה.
מעניין מה המוזרות שלי. הלכתי לשאול את אמא.