אלכס סכלא / הדממה |
הרוח נושבת,
מנשבת דרכה בנפש שלי.
ואת,
מאומה לא אומרת,
לא אמרת שום דבר מאז השריפה.
הדממה,
היא שהורגת,
הרגה לפניי ותחרוץ גורלי.
בכאבים,
בצורה מחזורית,
כל מחזור פוגע בי כמו מגיפה.
האוזניים שומעות,
העיניים רואות,
המוח יודע שהשקט עוד שם.
ואם השקט לא ייפסק
לא ייגמר הכאב לעולם.
צועק בכל הכוח, גרוני כבר ניחר,
ואז מבין שזה היה לחינם.
מיתרי קול אין לי, אני נזכר,
אני, בעצמי, הוצאתי אותם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|