אני זוכרת כשסבא שלי נפטר הייתי בת 12, בדיוק חודש אחרי הבת
מצווה שלי. אני זוכרת את ההלויה. אני זוכרת דברים קטנים כאלה,
כמו כשהלכנו לבקר אותו, כל המשפחה בבית חולים לפני הבת מצווה
שלי והוא קרא לי רוחי, כמו שהוא תמיד היה עושה, ונתן לי כסף
לקנות לי מתנה.קניתי פוף כחול , יפה כזה, שיושב לי עד היום
בחדר, ואני צריכה הזדמנות מיוחדת להיזכר שהוא חשוב לי כי זה
מסבא שלי. רוב הזמן אני חושבת שאני רוצה להעיף אותו, כי הוא לא
ממש מתאים, וחצי מהכדורי קלקר כבר יצאו ממנו.....
וכשהוא מת, מה אני זוכרת מאז? אני זוכרת את הנקודת ראיה שלי
מהמוות, אז. לא בכיתי בכלל כי חשבתי שזה בטח יכאיב לו לראות
אותי בוכה. רק כשחיבקתי את אמא שלי , כששמו אותו בבור ההוא,
שנראה כל כך קטן למי שהיה סבא שלי, ולא שהוא היה אדם גדול. אבל
הבור הזה היה כל כך קטן. אני זוכרת שזה הפריע לי, כי חשבתי
שבטח היו צריכים לקפל אותו קצת, למשוך את הרגליין שלו קצת כדי
שיהיה מקום.
אני זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותו. הוא כבר לא הבין מה
קורה מסביבו, וכל כך פחדתי, שביקשתי מאמא שלי לא להגיד לו שאני
שם, וחיכיתי בחוץ.
שנאתי את עצמי על זה.
אני זוכרת את החיוך שלו, רחב כזה, ושמח, ואני זוכרת שהוא ואבא
שלי היו חברים טובים כאלה, וסבא שלי תמיד שמח להכין לאבא שלי
קפה טורקי שאבא שלי עד היום משבח.
אני זוכרת שבמשך שנהאמא שלי היתה בוכה כשהיו שמים גליקריה
ברדיו כי הוא אהב אותה.
אני זוכרת שהוא היה מביא לי מתנות מהדוכן שהיה לו בשוק הכרמל.
הלכתי עם אמא שלי לתל אביב, ועברנו שם, היא לא היתה שם מאז
שהיא שמה את המודעות אבל, ואני עוד הרבה לפני, מאז שסבא שלי
הפסיק לבוא לשם.
אני זוכרת שבהתחלה היתה לי תחושה ברורה שהוא שם. הייתי מדברת
איתו, בראש שלי. וגדלתי. ואני כבר לא עושה את זה יותר.
והזכרונות מתעממים- כמו ציור בצבעי מיים, שנרטב בגשם וכל
הצבעים מתערבבים ומטשטשים. אני עוד יכולה לזכור את הדרך
שמיוחדת שהוא היה מציע לי ממתקים בלי סוכר- במין חיוך של
שותפות לסבל, אני עם אמא שלי שניהלה לי את הדיאטה, והוא עם
הסוכרת ואמא שלי שניהלה לו את הדיאטה. אולי אמא שלי טיפה
מרכזית פה, לא?
אבל אני לא זוכרת את הקול שלו. ואני זוכרת איך שהוא נראה, אבל
הוא נראה לי בזיכרון דומה באופן לפליא לתמונות שיש לנו שלו,
ןלא לבאדם אמיתי.
אם הייתי מוצרט הייתי כותבת על זה רקויאם. אבל אני לא. למוסיקה
אני מקשיבה, אבל לא יותר מזה. אבל אם בעוד כמה שנים אני אכנס
לפה, ואקרא את זה, ואזכר בעוד משהו קטן שכבר שכחתי, אז עשיתי
את מה שרציתי. |
