ראיתי  כמה מודעות אבל. מהסוג שגורם לך לחשוב.
עזבו, אין הרבה אנשים עם הבעיות שלי. מהסוג שגורם לי לחשוב.
אחת היתה של ילד בן שש. הוא מת מלוקימיה. ילד בן שש. במודעה
שלו היה כתוב "נקטף בדמי ימיו", אם אני זוכרת נכון. וחשבתי
לעצמי, מילים קטנות כל כך- איך מילה יכולה להגדיר את הכאב של
הורים שהילד שלהם, בן שש!, מת.
השניה היתה "-------- איננו" זהו.
למטה היה כתוב בקטן מאוד המקום שיושבים שבעה. פשוט דף לבן, עם
מסגרת שחורה , שכתוב עליו שהאדם הזה איננו.
עצרתי לקרוא את המודעה הזו כי לא הבנתי מה זה.
עמדתי מולה וחשבתי לעצמי - זה בדיוק מה שאני רוצה שיכתבו לי.
בשתי מילים הצליחו לבטא את כל הכאב שיכול להיות על זה שהאדם
הזה ,שהיה חשוב לאנשים, הלך.


וזה גרם לי לחשוב על פרוייקט סיום של מגמת אומנות בשכבה שסיימה
כשאני הייתי בט' , של בחורה שחלק מהפרוייקט שלה היה קבר. היא
כתבה עליו שהיא רק ביקרה פה.
אחר כך שמעתי שהיא חלתה בסרטן , והבריאה, וגם זה גרם לי
לחשוב.
אני חושבת שאני מבלה חצי מהזמן הפנוי שלי בלחשוב על המוות.

אם אני אי פעם אמות ( כן, אם ולא כש...) אני חושבת שאני מאוד
אצטער שאני לא יכולה להמשיך לתכנן, מה אני רוצה שיכתבו לי על
המצבה( אולי שרק ביקרתי פה?) ולא מה אני רוצה להגיד בתור מילים
אחרונות (אולי, אני אוהבת אותך, יקירי?)

הכי אני רוצה? באמת? להיות כמו בוקיס ופילמון, שהאלים העניקו
להם מתנה- כשהם הזדקנו , הם הפכו לעצים- הוא לאלון והיא לתרזה.