יש דברים בפאזה אחרת. לא קשור לעבודה, לימודים או לאיזשהו
סרט...
יש דברים בפאזה אחרת, רגשות ותחושות מארץ נכחדת.
מחפשים את זה ומקוים לזה, כמעט באדיקות דתית.
רוצים את זה, כמהים לזה, אין דבר שיכול להחליף
את המגע הזה באמצע הלילה ואיך שהריסים נראים מצחיקים .
את תנועת האצבעות המתחככות  באצבעותי, את החיוך שלו ממש כשהוא
מתחיל.  
ואין כמו לשמוע אותו אומר את שמי. פתאום זה לא שם מוזר, מיוחד
או מצחיק...
זאת פאזה אחרת.... גם כשאני עצובה, יותר קל להחליק...

אנחנו בסך הכל אנשים... התמחותינו - בתירוצים!
אז כשאין לנו את זה. ועולם שלם נסגר בפנינו,
אנחנו אומרים שלא ממש צריכים ומפקפקים אפילו בקיומינו...
אבל העולם הזה, הדבר המקודש והאלוהי, זה לא פחות מסיבת חיים.
זו פאזה אחרת והרבה אנשים מתעלמים, מדלגים.
בודדים.