שבוע שעבר אבא אמר לי שאת ישנה. אז חיפשתי אותך בחדר שלך,
ובסלון, ואפילו במרפסת, כי לפעמים את נרדמת בנדנדה כשאת עייפה.
ואז אבא אמר שאת ישנה לא בבית. אז שאלתי אותו למה, והוא אמר
שזה בגלל שאת תשני להמון זמן.
את בטח היית מאד עייפה, וכשאת עייפה כואב לך הראש, אז זה טוב
שאת ישנה, בעצם. אבל זה היה ממש ממש מזמן, ואז בטח כבר יכולה
לקום קצת, כי אני קצת מתגעגע. ואני גם צריך שתבואי איתי לבית
הספר כי כל מיני ילדים מביאים את ההורים שלהם לדבר על העבודה
שלהם, ואז היא שאלה למי יש הורה מוזיקאי, ואני אמרתי שאת, ואז
היא אמרה שבעצם יש כבר הורה מוזיקאי , אבא של מישהי מכיתה ב'2,
והיא שאלה במה אבא עובד והעיניים שלה היו אדומות קצת.
היום בערב אבא בא לחדר שלי והוא אמר לי  שאת לא תוכלי לבוא
איתי לבית ספר כי את תשני להמון המון זמן, והוא אמר שזה סוג
מיוחד של שינה ושקוראים לזה מוות, ושאת תתעוררי רק כשאני אהיה
זקן, ושזה לא נורא כי בעצם כשאת מתה אז את גם קצת ערה כי את כל
הזמן איתי אפילו שאני לא רואה אותך, אז אמרתי לו שאני חושב שגם
הוא ואיתי ושני ואני צריכים למות קצת כדי שלא נצטרך לחכות כל
כך הרבה זמן, וגם כדי שאני אהיה מהר חייל.
אמא, למה את מתה ואמהות של חברים שלי רק ישנות בלילה ולפעמים
בצהריים? למות זה סתם כמו לישון בלילה? זה חשוך שם? ויש
חלומות? כששאלתי את אבא איך זה הוא לא ענה לי.
אוף, אמא, זה לא כייף לי כשאת מתה. אני אשאל את אבא כשהוא
יחזור הביתה אם אני יכול למות גם.