חמש דקות לפני הזמן הגיעה דנית אל המשמרת. עמרם כועס הוא עמרם
רע. השולחנות היו ריקים, וכל העמדות פנויות ומרצדות שומר מסך.
היא החליפה 'היי, מה הענינים' עם סיגלית שעמדה בבר. מעבר
לתריסולים ראתה שהחדר הפנימי מלא, כרגיל. שרגא הקבלן היה צמוד
למחשב שלו וגם שלשת השבאבניקים. היא מיהרה להיכנס למשרד של
עמרם להתלבש. 'למה תבואי ככה' הוא אמר לה בפעם הראשונה שלה,
'צריך לבוש מכובד,' הסיט עיניו אל סיגלית, 'את מכבדת את המקום
והמקום יכבד אותך'.
דנית בדרך כלל לא מתלבשת ככה, אבל בשביל העבודה היא היתה מוכנה
לעשות את זה. מהפעם השניה היא הביאה בשקית בגדים אחרים
והחליפה, כמו היום. הורידה את הג'ינס והטי שירט ושמה חצאית
אדומה קצרה וחולצת בטן שחורה דמוי עור. 'זה הולך היום כתפיה
אחת' אמרה לה המוכרת. בפעמים הראשונות היתה מחליפה בשירותים.
אבל אז עמרם ראה אותה, אמר לה 'למה תתקמצני על עצמך, תצטופפי
במקום בשירותים? בואי כנסי אצלי במשרד תתלבשי שם, אפשר לנעול
מבפנים'. עד לרגע זה לא ידעה בכלל שיש לעמרם משרד. למטה בחצר
יש רחבה אחת, שולחנות ישיבה, שמשיות, תמיד ריקה. למעלה יש חדר
הכניסה, הבר, היציאה אל המטבח והחדר הפנימי עם התריסולים. עמרם
הכניס אותה לחדר הפנימי, וממנו היתה דלת למשרד שלו. בדרך כלל
עמרם ישב על העמדת פיקוח בחדר הפנימי, והיא חשבה שמשם הוא מנהל
את כל העסק.
עמרם הראה לה את המשרד ואמר, 'בבקשה, הממלכה שלך. אם אני לא
כאן אפשר גם לבד, תיכנסי, תתלבשי, חופשי, הנה המנעול הפנימי,
תמיד פה בדלת' הדגים, נעל את הדלת, החזיק בידית וניער את הדלת,
'רואה, אף אחד לא יכול להיכנס, חופשי את יכולה להתלבש, על
החלונות את לא צריכה לדאוג. חד כיוונים, ככה אני רואה כל מה
שקורה בחדר שם, תודי שלא ראית את החדר הזה משם, חשבת זה מראות,
שמתי הרבה על הפטנט הזה'.אמר, פתח את הדלת ויצא. דנית נעלה.
בצד השני של המשרד היתה עוד דלת אחת כזאת עם מנעול. דנית
ניגשה, בדקה שנעול. היה נעול. התלבשה, יצאה. כך כל יום מאז.
מגיעה חמש דקות לפני המשמרת, מתחפשת, מתחילה לעבוד.
עמרם היה לארג' איתן, בדרך כלל, 'תאכלי משהו, תרגישי טוב, את
רק תבואי דז'ו-אן יביא לך מהמטבח משהו שאת אוהבת', על הבר כבר
היה הסנדביץ' והברד קפה, טיפה אלכוהול. כשסיפרה לגדי ביום
הראשון איך היה היא סיפרה לו דבר ראשון על הקטע הזה. 'מקום
נחמד. בעל הבית קצת ערס, אבל לא נורא, משחק אותה מפנק אותנו
כאילו, לקח ת'תאילאנדי מהמטבח, בנה לי תפריט אישי, סנדביץ'
וקפה שאני באה, חטיפים באמצע המשמרת, וארוחה קטנה בסוף. אמרתי
לו 'ומה על הדיאטה', אמר 'דיאטה תעשי בבית.' 'ערס באינטרנט
קפה?' שאל גדי, 'ואיך כל היורמים והתיירים על העמדות מסתדרים
איתו'. 'לא מסתדרים. פשוט אין'. 'מה אין?' 'אין אנשים. ריק כל
הזמן, אלק אינטרנט קפה. אתה נכנס הכל נראה כמו אינטרנט קפה, בר
כזה מוקפד, קצת שולחנות, מסביב עמדות מחשב, רק מה הכל ריק.'
'אז תוך יומיים המקום נסגר ואת שוב מחפשת השלמת הכנסה'. 'נראה
לך?, עוד לא הגענו לחדר הפנימי, שמה כל העניין'. 'אל תגידי לי
שנפלת על מכון אירוח. מחר את עוזבת. לא מחר. היום. היום. את לא
הולכת לשם יותר'. 'תירגע, תירגע, עוד לא שמעת מה יש שם: כל
החדר רק עמדות מחשב, אין שולחנות ישיבה אין כלום, ובצד פינה של
מפקח, ועל המחשבים הדמיה של מכונות הימורים. מבין ת'קטע, יעני
קזינו אינטרנט כזה'. 'וזה חוקי?' 'לא יודעת, לא שואלת, באים
חרדים, אתה יודע, וכמה ערסים שמנסים להראות מכובדים'. 'אז מה
תעבדי כנערת המזל בקזינו?' 'לא. אני לא נערה של אף אחד והמזל
הוא רק של עמרם, שנראה לי מגלגל שם הרבה כסף. התקבלתי למלצרית
ואני באמת מלצרית. עומדת כל היום בבר. פה ושם שתיה למישהו. פה
ושם איזה זוג שחשב שזה קפה באמת, ואז יש להם הכל, דז'ו-אן,
התאילנדי הסיני בשלן לא רע, ויש דווקא תפריט. רק ממלצרת. לא
שום דבר אחר'. 'ואין לך בעיה לעבוד שם, את יודעת, בכל זאת
הימורים, עסק של פושעים?', 'יהיה בסדר'.

כשדנית יצאה לבושה מהמשרד של עמרם סיגלית עמדה עדיין על הבר.
בדרך כלל היא כבר עם התיק שלה מוכנה לזנק החוצה, ממהרת. 'מה?'
שאלה דנית. 'עמרם ביקש שאני אשאר קצת,' ענתה סיגילת, 'אמר צריך
היום תיגבור'. 'תיגבור?' גיחכה דנית והסתכלה על השולחנות
הריקים. הציצה גם בחדר של ההימורים. ראתה את עמרם קם מהעמדת
פיקוח שלו, ניגש אליה, אמר 'בואי רגע למשרד, יש עניין קטן
שאנחנו צריכים לדבר אליו'. דנית החסירה פעימה. היא עשתה משהו
רע?  
'הכל בסדר?', שאלה כשנכנסו לחדר, 'היה משהו לא בסדר?, שכחתי
משהו בסגירת משמרת?'. 'שבי, אחותי, שבי ונדבר'. דנית ישבה על
הכיסא מול שולחן המנהלים הריק תמיד. עמרם לקח את הכיסא שלו
מקדמת השולחן והתיישב לצידה, והתחיל לדבר, שקט: 'למה דאגה?
להיפך. שום דבר רע. להיפך. קידום. כל אחת מגיעה לה לפעמים
קידום, וגם העסק שלנו הוא עסק מתקדם, את יודעת. יש לקוחות
שמקדמים לפה הרבה מהכסף שלהם, לקוחות חשובים, לקוחות טובים,
חשוב מאוד לשמור עליהם. שרגא הקבלן למשל. ולקוחות כאלו מגיע
להם לפעמים איזה אקסטרות על חשבון הבית, ארוחה טובה, פינוק,
יחס חם, אירוח, ליווי, את יודעת." דנית המהמה. "הרבה זמן ראיתי
שהוא מסתכל עליך, את מוצאחן בעיניו, נראה לי. אז ביקשתי
מסיגלית שתישאר הערב בבר, תמלצר, צריך תיגבור אמרתי לה.
דז'ו-אן הכין ארוחה ככה נהדרת כל הדברים שהוא אוהב, ותישבי
איתו ככה, תבדרי אותו קצת, תקבלי על הערב הזה משכורת כפול, וגם
ממני שוה ערך לטיפים שיש לך בערב רגיל." דנית היתה קצת מופתעת,
היא פתחה את הפה ורצתה לשאול "ו..." עמרם המשיך בדיבורו. "רק
בלי דאגות, את עושה איתו רק דברים שאת בנכה רוצה לעשות איתו.
ככה כמו בילוי, ירגיש כאילו הוא שוב יוצא עם בחורות, יספר לך
קצת על אשתו וכאלה, הכל יהיה בסדר." אמר ויצא מהחדר.
דנית הסתכלה על החלונות, חשבה לאן לברוח, אמרה לעצמה החדר,
החדר הפנימי יותר. היא אף פעם לא העזה לפתוח לבדוק מה יש שם.
תמיד רק בדקה שנעול לפני שהיא מתלבשת. ניגשה סובבה, המנעול.
חדר גדול ורחב, היא לא ידעה שיש כאן כזה מרחב. במרכזו שולחן,
שתי נרות כאילו רומנטי, ערוך יפה יפה, מנה ראשונה כבר על
השולחן. דז'ו-אן בדיוק נכנס. עכשיו היא שמה לב שיש גם דלת
למטבח. הכניס קצת חמוצים סינים כמו שהוא יודע לעשות, וחומוס.
אמר בחצי עברית שלו 'שרגא תמיד חומוס', ושם על השולחן. במרכז
החדר היתה מיטה גדולה, עם סדינים ורודים, ובצידו ג'אקוזי גדול
ומפעפע. זה דבר שתמיד רצתה לעשות, להתפנק בג'אקוזי. אבל איך
יוצאים מפה.
"אני רואה שאת מהירת החלטה, לא מבזבזת זמן. הנה אתה רואה שרגא,
היא כבר מתכוננת בשבילך" שמעה את קולו של עמרם מאחוריה. פסע
מהר אל החדר, שרגא הקבלן איתו, לא כמו תמיד עם טי שירט כרס
בולטת וג'ינס יורדים, אלא ג'קט תכלת ומכנסיים שחורים וריח של
אפטרשייב. "הנה שבו, שבו, ערב נעים שיהיה לכם", אמר עמרם, וכמו
משרת בסדרות אנגליות לקח את הכסאות שלהם קצת אחורה. שרגא ישב,
"ערב טוב דנית, את יפה כמו תמיד הערב, שבי, שבי".
מיד כשישבה דנית יצא עמרם מהחדר הפנימי אל המשרד שלו, והיא
שמעה את סיבוב המנעול בדלת הנסגרת.