לורה לי / צלילים |
ניצבת מול עצמה.
בוחנת דמותה כאילו פגשה בה לראשונה.
שולחת יד למגע, משחקת עם שערה.
המוסיקה ברקע משחקת בנפשה.
חדר חשוך, מואר בעזרת מנורת שולחן בודדת,
צלילי המוסיקה ממלאים את ראשה.
העצב הלא מובן מספק לה נחמה,
לאט לאט שוקעת לתוך עצמה.
מסתובבת בחדר, כאחוזת דיבוק,
מונעת ע"י צלילי נשמתה, הצלילים בראשה, הצליל העצוב.
נסחפת.....נסחפת...עד כי לא ניתן לראותה שוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|