צרימת עץ
הסוס, שורטת
בחושך
קווים.
מעורטלת שינה
אני,
נחרדת
פרימת רעדת
הזרדים.
הספינות כבר
הושקו, טובעו - ממאה
עד אחת,
במצולות לילה סוער
הזיות
מימיות .
בחדר הסמוך
סוס
נאנק בכאב
וממליט
נחיל
של גברים.
בלילות הסתיו,
אצלי,
האוויר מזדהם
בגלדי שליית
גזע,
אני מתבוננת
קפואה,
במזימות חרש
העץ,
ומתפלשת
בזרע.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.