מול חלון מהביל בקומה השניה
בבית צבוע טורקיז גבה תקרות
הוא עומד בדיוק כפי שעמד אמש
נצמד לוילון להיטיב לראות
צופה בילדים מיידים אבנים
ומייד נמלטים, יש גוש בגרונו
בחיילים עייפים הדולקים אחריהם
משחקי ילדותו צפים בזכרונו
בחשרת העבים השחורה מעל
באבק המיתמר מאחורי כולם
בחתול השחור הרזה המצורע
מרים ראש מצחנת הפחים ונרדם
בצמחי המדבר המאובקים רמוסים
באדים המתרבים על החלון הרחב
הוא יכול לכתוב את שמו עליהם
כך הוא מדמיין ועוצם עיניו
אנחותיו קצובות כבושות
וקצבן מתגבר
עוד מעט אה אהה אחחחח
אוווווווווווווו , הוא גומר
טיפות חשרת העבים השחורה
מתערבבות חרישית בטיפותיו שלו
אברו הכבד מתרופף בידיו
על עקביו הוא סב ויוצא לדרכו.