תות: היי מגניב.
אלוהים: היי צינית.
תות: אוף, דיי!
אלוהים: אני חם עכשיו עלייך, מה את לובשת?
תות: אבל יהוה, אתה לא אמור לדעת ולראות הכל?
אלוהים: אני לא אלוהים בימים אלו. הלוואי והייתי. החיים שלי
היו קלים יותר. בעצם, תלוי מאיזו זוית מסתכלים על זה. לדעתי אם
היית חסה, היית נרקבת בשל חוסר המימוש העצמי שלך בתור כותבת
מאממת.
תות: לא הבנתי.
אלוהים: קורה, החיים לא מובנים בשביל כל אחד.
תות: אבל אלוהים, עדיין לא הבנתי. על מה אתה מדבר?
אלוהים: על זה שבייסיקלי חוץ מלהתעסק בשטויות את לא עושה הרבה
בחיים.          
תות: אה. אלוהים, מאיפה אתה יודע מה אני עושה או לא עושה
בחיים? וחשוב מזה, אתה הרגע אמרת שאני כותבת מדהימה?
אלוהים: לדעתי לא. אפילו ציפור מערכתית שמעתי לוחשת לציפור
מערכתית אחרת שלא, אז הרוב קובע אני מניח.
תות: אז לא הבנתי. שוב. בהתחלה אמרת שאני לא מממשת את
הפוטנציאל שלי ככותבת מדהימה, אחרי זה אמרת שלא הכל ברור
בחיים, ואחרי הפסקת הפילוסופיה הקלה שעשית, אמרת משהו על
ציפור. אתה יודע לדבר עם ציפורים, אלוהים?
אלוהים: את יודעת לסתום את הפה כשצריך, תות? או שהצד החזק שלך
זה לפתוח דברים?
תות: אני פותחת מלידה. עשיתי המון קורסים בתחום, ויצאתי לסטאז'
אצל אנה ניקול סמית', ופעם אפילו קיבלתי מקדמה אבל שנאתי אותה
אז ברחתי באמצע, יש לי היסטוריה ארוכה עם זה. אבל למה להתרגז,
דיברתי עליך. אתה, אלוהים, לוקח אותי קשה מדיי, ואני לא יכולה
שלא לתהות. האם אתה עסוק כל-כך כל הזמן בלהראות לי כמה אני
חסרת כישרון באופן טוטאלי, רק בשביל להרגיש יותר טוב עם עצמך?
האם אתה מתעסק כל הזמן בעניינים כמו איך להוריד לתות את
הביטחון כי הביטחון שלך, אם להיות עדינים, בתחת? האם אתה יותר
אוהב את מה שאתה רואה במראה בבוקר רק אחרי שאתה יודע שהנה,
הבאת לי, הכנסת לי בכושלאבי הגדול? אם ענית על כל אחת מהשאלות
שלמעלה בכן, איכשהו לא נראה לי שהבעיה פה היא אצלי. לא יודעת.
מוזר.
אלוהים: חחח. הביטחון העצמי שלי ממש לא בתחת, מותק. בתחת שלך
יש הרבה יותר דברים. שנית דיברת על כך שאת תוהה, ורציתי לחסוך
לך את התהייה לגבי העניין הזה. זהו.
תות: אני תוהה על הסוגייה שהעליתי אחרי, חמוד. לא על זאת שאתה
העלית. וחוץ מזה, לא הבנתי כל-כך את הפואנטה שלך, עדיין.  אתה
יכול לתלות את זה בבלונד, אבל זה לא יהיה משכנע מספיק. יש לך
רעיון אחר להסברים?
אלוהים: לא.
תות: טוב. אז למה אמרת בהתחלה שאני נורא מוכשרת אם בעקרון אתה,
כמוכשר נורא ביצירה של דברים שעובדים טוב, חושב (פרדוקס!) שאני
גרועה?
אלוהים: סתם.
תות: אתה רואה שאני יודעת על מה אני מדברת כשאני אומרת שאתה
מגניב?
אלוהים: אהא.
תות: אלוהים, מה אתה רוצה ממני?
אלוהים: שתעזבי אותי.
תות: אז רק עוד שאלה אחת.
אלוהים: נו?
תות: למה אתה שונא אותי, אלוהים?
אלוהים: א) לא שונא אותך, משתדל שזה לא יקרה לי עם אף אחד. ב)
את לא מפסיקה לנסות לפגוע בי. הציניות שלך, ההודעות שלך בבמה
והשנינות שמסביב. ג) את האמת, אין לי מושג מהי מערכת היחסים
בינינו. דחקות, ידידים, קולגות, עוקצנות אחד כלפי השני ואני לא
ממש בקטע של לנחש וכאלה אז אני פשוט מחזיר באותו המטבע. ד) יש
לי תחושה שאת והתותים נהנים לשתף פעולה על הגב שלי, וזה הכי לא
מוצא חן בעיני.
תות: א) אתה כן. ב) אני לא. ג) קולגות נשמע לי טוב, ואתה לא
מצליח להחזיר באותו המטבע. ד) אנחנו התותים מאמינים ושומרי
מסורת.
אלוהים: האמת שהייתי מת לבטא "אווו" ולתת לך חיבוק ארוך מעודד
עכשיו. משום מה הוצאת לי את החשק לזה עוד מהשיחה השנייה שלי
איתך בחיים שלי. קשה לי להזדהות או להרגיש משהו כלפי כאלה
שמנסים להתבלט בצורה שלילית ופוגעת באחרים. אני מהחנונים
שיושבים בצד ונותנים למקובלים לגנוב את ההצגה, ותמיד אני תוהה
לעצמי מי לעזאזל את חושבת שאת עם כל הביטחון שאת מפגינה. ואיזו
זכות את חושבת שיש לתחת שלך להשפיל ולצחוק על אחרים?
תות: אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני. אני לא מנסה ולא מתאמצת,
זאת אני, זה האופי שלי. יש כאלה שאוהבים את זה, יש כאלה
שנגעלים מזה כי זה מזכיר להם מה הם לא בעצמם. אבל אתה, אלוהים,
אתה סתם קטנוני. הרי "חנונים" ו"מקובלים" זה מושגים של בר
מצווה, איך אתה יכול להשתמש בהם בהקשר הזה ועוד ברצינות? אין
בשומקום שום קבוצה כזאת ושום קבוצה כזאת. ואני לא מנסה לצחוק
ואו להשפיל אף אחד. אני זורקת הערות, כן, אני מוחצנת, כן, אבל
אני אהיה כזאת גם אם תתקע אותי עם בדואים במדבר, מה לעשות. למה
זה כל כך מפריע לך אני לא מבינה, למה כל כך שחוף לך לצאת ישר
נגד ולתקוף. הרי אתה יודע שאני לא כותבת גרוע. אתה יכול לשנוא
אותי מפה עד מחר אבל לכתוב אני יודעת, זה טאבו. כמו שאני אולי
לא סובלת את ברבור, אבל אני לא יכולה להגיד שהיא לא כוסית.
באמת, למה?
אלוהים: וואי, איך היא יפה. היא פשוט מדהימה. בואי נשנה את
נושא השיחה עליה. יש לך מידע עליה כאלו מהעסיסיים, שרק החבר'ה
מהסביבה יודעים?
תות: מה?! למה אתה מנסה להוריד את רמת השיחה בכוח?
אלוהים: א) לא. ב) כשרון הכתיבה שלך במקומו מונח ואת צריכה
להעריך את עצמך, פשוט אמרתי לך איך אחרים מעריכים אותך. ג)
באמת רציתי לדבר דברים על בר, אחח... דיברתי איתה איזה שלוש
פעמים. מושלמת...
תות: אני לא מאמינה שזה קורה לי, אני מדמיינת.
אלוהים: טוב, את צודקת, נו. אבל רק כמה נישנושי רכילות על בר
ונמשיך, טוב?
תות: אני באמת באמת לא רוצה להתייחס לזה. אלוהים, התחלת לדבר
כמו נורמלי ועכשיו חזרת לדבר כמו אידיוט.
אלוהים: נו, רק לשניה, את מאלו שיודעות הכל על העניינים האלו.
ואת העלית את זה ככה שזה דיי באשמתך.
תות: מלח מים, מלח מים.
אלוהים: נו, בבקשה. היא כזאת יפה.
תות: אתה רוצה לענות תשובה בוגרת עכשיו?
אלוהים: כן. בקשר ל..?
תות: אוי, ביי.