יש לי חבר שלי שנפטר לפני כמה שנים, אבל אנחנו עדיין מדברים
בטלפון מדי פעם. הוא סיפר לי סוד קטן בשיחה האחרונה שלנו. הוא
אף פעם לא משקר לי ואפילו טורח לדייק, למרות שכבר מת. מה שעולה
מתוכן השיחות איתו זה שבאמת יש חיים לאחר המוות. הנשמה עוזבת
את הגוף ועולה מעלה לשמיים. בכלל אין גן עדן ומלאכים, החבר שלי
אמר שזה סתם סיפור סבתא לילדים. ללא קשר למצפונה ולמעשיה עלי
אדמות, הנשמה מתגלגלת לרקיע ונולדת מחדש כענן.
עננים, כדרכם, נוטים להתפוגג תוך התעבות לגשם שיורד לאדמה
ומצטבר על פני האדמה באגמים ובימות. אותו הגשם משקה את הבריות
ומאפשר את המשך קיום החיים.
כל ההסבר הזה אומר שבתוך כמה שבועות, רוב הנשמות ממירות את
עצמן למים ומתאחדות עם אחיותיהן. זה אמור אפילו לבטל את התחושה
האיומה של הבדידות, שמאפיינת את החיים הגשמיים שלנו. כל הנשמות
מתערבבות להן יחדיו באוקיינוסים ויוצרות מודעות אוניברסלית של
אהבה, המתבטאת בגלים.
הבעייתיות צצה במקווי מים מצומצמים, המבדילים טיפה מטיפה
ויוצרים פרודות של נשמות, בעל כורחן. אותן נשמות בודדות נידונו
לתקופה לא קצרה של ניתוק מאחיותיהן. שפל התופעה מתגשם דווקא
במקורן של הנשמות. גוף האדם מכיל כ-90 אחוז מים, מה שהופך אותו
למעשה לכלא. שקית המים, קרי גוף האדם, מכילה בתוכה בדיוק נשמה
אחת, שלעולם לא יכולה להתאחד עם אחיותיה. לפעמים שתי נשמות
הכלואות בשקיות מים נפרדות מסוגלות לחוש אהבת אמת, אחת בגלל
השנייה. אותה אהבת אמת גוברת בעוצמתה על האהבה האוניברסלית
הכבירה, שחשות נשמות הגלים. אותן נשמות כלואות יכולות לכרוך את
חייהן זו בזו, למרות שהן לא מעורבבות - ואולי דווקא בגלל
המחיצות בינהן.
בתחילה תהיתי מה בדיוק הבעיה בזה. יש כל כך הרבה אושר לאותן
נשמות כלואות, הרי לא ייתכן כי ישליכו אותו לחינם. אין סיבה
בכל העולם שתצדיק את זה.
התקשרתי בתסכול לחברי האהוב, עליו השלום, על מנת להיוועץ בו
וללבן את הסוגייה. המחליף שלו בשמיים אמר לי שהחבר שלי טיפטף
לאדמה ולכן הוא לא מסוגל לענות. לא הספקתי אפילו להיפרד כראוי
מהחבר שלי והוא כבר היה בדרכו חזרה לקרקע. הרגשתי עצוב בגלל
האובדן הפתאומי ופירוק השותפות שלנו, למרות שהייתי שמח בשבילו.
סוף סוף החבר שלי לא יהיה כלוא ומנותק, כמו שאר בני התמותה.
הוא יוכל להתאחד עם שאר העולם ולהפטר מאותה תחושת בדידות
מעיקה.
לא הצלחתי לשלוט על הצער והכאב שלי והם קרעו אותי לגזרים. נפער
חור בשקית שלי ודמעות החלו לזלוג מעיניי הבוכיות. טעמה של
הדמעה שלי היה מלוח כמו הים.