תות: היי, מניינים?
תות: היי היי, שוב. אני אוהבת את הקטע של לרדוף אחרי (סוג של)
גבר. זה חדש לי, אבל הלו, עכשיו תורי.
אלוהים: דיי תות, לא בראש לזה.
תות: עוד פעם אתה בדיכאון? מה נסגר איתך עם הדיכאונות, אח שלי?
אני דואגת.
אלוהים: גם אני. לא בקטע של דאגה, אני פשוט לא טיפוס של
ציניות. אני נאיבי מדיי ואני לא יודע מתי זה ברצינות ומתי
בצחוק, אז בואי נרד מזה.
תות: אתה ממחזר. אתה יודע כמה פעמים אמרת לי את המשפט הזה
החודש? וכל פעם מחדש אמרתי לך שאני לא ואין לי מושג מה אתה
רוצה ממני. אתה מקשיב לי בכלל? מה צריך לעשות בשביל לקבל טיפת
תשומת לב בבית הזה? אתה רוצה שאני אתפשט?
אלוהים: כן.
תות: אני אוהבת לדבר איתך, כי אתה תמיד נורא אופטימי. מבין? זה
למשל, מה שאמרת עכשיו, הייתה דוגמא קלאסית לאופטימיות שלך, כי
הרי זה ברור שלא תזכה לראות אותי ערומה בחיים. עכשיו, אתה
מאמין לי שאני בכלל לא פרחה צינית מרושעת כמו שאתה חושב?
אלוהים: וזה הרי ברור שאת לא עושה לי את זה בחיים, אז מי פה
האופטימי עם שאלת ההתפשטות?
תות: אתה. כי באמת האמנת שלא תהיה לי תשובה לזה, נכון? תעבור
על מה שאמרתי. אני לא אמרתי שנאי אעשה לך משהו בחיים, אני
יודעת שאלוהים, עצור, אתה הומו. אבל אם היית סטרייט קרוב
לוודאי שאם וכאשר הייתי רוצה, הייתי עושה לך את זה.
אלוהים: שאלה - כמה צפונבוניות צריך בשביל להחליף מנורה? תשובה
- שתיים. אחת בשביל לקרוא לאבא והשניה בשביל להחזיק את הדיאט
קולה.
תות: אה. ענק?
אלוהים: זה טוב. הפעם את השנונה. כעת סתמי.
תות: כעת? זה כמו אפוא?
אלוהים: נו, ביי.
תות: רגע. אפשר לשאול אותך שאלה, אלוהים?
אלוהים: ברור.
תות: טנקס. אתה משחק עם עצמך?
אלוהים: למה הכוונה?
תות: אתה יודע, משחקים. כאלו. כשנגיד, המון המון זמן לא שיחקת
כדורגל, ולא יצא לך לתקוע גולים. אם אתה מבין, למה אני
מתכוונת.
אלוהים: א) אני לא משחק כדורגל. ב) תודה על הדאגה. ג) יש לי
חברה. ד) שלום וביי.