|
אדוות יתומות נסוגות
למשמע רזי חוף עזוב.
גלים פראיים מזנבים בעורפן
כמו באים להציב גבולות וכח .
שחפים צווחים , צוללים
כמו היתה זו ארוחתם האחרונה
בוחלים בדגי רקק תועים
הנסים על נפשם מרפש אדם .
ואני ?
2/10/02 |
|
|
כל הזמן יש
פיגועים,
הרוגים.
דם ברחובות.
צעקות, זעקות,
סבל וייסורים.
משפחות שכולות,
ילדים יתומים,
אנשים רעבים
ללחם, חולים
במגפות.
ומה אנחנו
עושים?
יושבים ורואים
טלוויזיה! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.