כמעט ופיספסתי אותה. היא עמדה שפופה, קטנה ורועדת בתוך הסיבוב.
האורות הקדמיים של מכוניתי רק בקושי הגיעו אל האגודל המורמת
בהססנות בין הטיפות. ואני, אני תמיד סברתי כי עצירה לטרמפיסטים
הוא נוהג מגונה שבסוף רק יוביל לאסון ועל כן נמנעתי ממנו עד
כמה שאפשר.
עדיין אינני בטוחה למה בדיוק אספתי אותה. אם הייתי מונעת
מרחמים על הנערה, או סתם מתוך סקרנות. אולי זה גם היה משהו אחר
שגרם לרגלי הימנית ללחוץ על הבלם מבלי שתתייעץ עם שכלי. אך
העובדה היא שבאותו לילה גשום אספתי טרמפיסטית ומאז חיי כבר לא
היו אותו הדבר.