אתה אומר שאני כמו קופסא שחורה
בתוך קופסאת צלופן קשיחה
צללים של תזוזה, כביכול חושפת
אבל לחלוטין אטומה.
אני יודע, סערות ורעם בך
לפי רעד ידיים
לפי שעוצמת עיניים
לא הבנתי כשאמרת, עוד לא שמעתי
על התרסקויות של מטוס
חושבת שהשארתי עדים, או הדים, או דבר מה, איזה רמז
כמו קופסא שחורה בנייר צלופן
אני יודע שמשהו קורה שם בפנים
אבל אין לי מושג מה
אני אומרת "אני" ואני חושבת
שהמון כבר גיליתי
והמבט הזה של "נו-כבר-תגידי"
עוצר אותי ואני רק ממשיכה
"..עייפה".
אני מרגישה שחושפת
ובכל פעם ממרחק של זמן
מבינה
אני לא מספיק אומרת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.