כשמורידים לבן אדם את הראש הוא ממשיך לדבר?
אולי למצמץ עוד כמה דקות. לא יודעת, אולי אמרו לי את זה פעם.
אולי ראיתי על זה משהו בערוץ שמונה.
הוא אומר שנראה לו שאני מתבלבלת בין תרנגולת לצלם האלוהים.
בזלזול משהו.
טוב, אין לי ממש סיבה להתווכח, לא הייתי מעיזה לפקפק ביכולות
המנטליות הבסיסיות של האדם שיושב מולי אך בכל זאת...
כמו שאמא שלי תמיד הייתה אומרת " את לעולם לא תדעי עד שתנסי
".
אני אף פעם לא מסתכלת אחורה כשאני בורחת ממשהו. פעם אחרונה
שעשיתי את זה הנעל שלי מצאה את עצמה בערימה גדולה של חרא. תמיד
חשבתי שזו מטאפורה ממש מעניינת.
" אל תסתכל אחורה או שתמצא את עצמך עמוק בתוך החרא ".
זה מצחיק אותו, את יוני, אבל זה נכון. וזה יכול להיות יותר
גרוע מזה. יש חרא ויש חרא כמטאפורה. וחרא כמטאפורה יכול ללבוש
צורה של מוקש לדוגמה, או אבן עם שפיץ או אפילו בור באתר
בנייה.
אז אני חושבת שאנשים צריכים להיות קצת פחות ביקורתיים וקצת
יותר להסתכל על הדרך.
אני לא מתכוונת לזלזל במין האנושי. אבל בתור זן שנוצר בצלם
האלוהים אנחנו לא מי יודע מה אינטיליגנטים.
קחו את יוני לדוגמה. הבן אדם יכול לצפות בערוץ ההיסטוריה שעות
ולנהל דיונים פילוסופיים ותאולוגיים מעמיקים על האלוהות
ומשמעות החיים. אבל שימו אותו בסופר במדף של הגבינות, ובטח כבר
יצא לכם כבר לצפות בטיפוס הזה. הטיפוס שמחזיק שתי קופסאות של
גבינה לבנה משתי חברות, ופשוט הולך לאיבוד.
מה שהרבה אנשים לא הבינו עדיין זה שחלב זה חלב, חרא זה חרא,
חיים זה חיים ומוות זה מוות.
פשוט באריזות שונות.
והוא לא היה הראשון. נתקלתי בהמון מקרים של אנשים שהיכולות
המוטוריות שלהם לא מצליחות לעמוד בקצב של האינטלקט.
וכמו יוני, גם מהם הייתי צריכה להיפרד.
הוא בדיוק ראה איזה סרט על הנעורים של היטלר ונשפכה לו טיפת
קפה על הרצפה. ובדרך אם את יכולה להכין לי סנדויץ', גבינה
לבנה. היום של טרה, מחר ננסה את שטראוס. אולי עם איזה מלפפון
משהו. את יודעת שהכלב של היטלר היה יהודי? אולי תשבי קצת לראות
איתי? לא יזיק לך את יודעת.
כשנפרדים מבן אדם חשוב להגיד את השם שלו. יש כאלה שאומרים
"שמע", "תראה", "זה לא אתה", אני חושבת שזה חשוב שהם ישמעו
שאומרים את השם שלהם פעם אחרונה.
זה משדר אינטימיות, רוך, את ההרגשה הזאת של " אני שונאת אותך
אבל אני אף פעם לא אשכח אותך ".
" יוני ", אמרתי.
אולי אם אנשים קצת יותר יקשיבו לי הם לא ימצאו את עצמם בתוך
החרא.
כי כמו שאני יודעת על המוקשים שבדרך, הכל בא מנסיון. ואם אני
אומרת לא להסתכל אחורה, אז אולי באמת לא כדאי להסתכל אחורה.
כי יש דברים שאי אפשר ללמוד מערוץ שמונה.