|
לוקח מהתיבה שבפינה
פתקים ישנים מרגעים
שלא יחזרו יותר, לא כמו אז
ולא באותה עוצמה
פתקים חרוכים שהזמן קימט
והפך לפחות חדים ממה שהיו באמת .
ומה שחשנו אז
לא נחוש עכשיו,
כי הכל קצת שונה,
פחות סוחף ויותר מאכזב
ונובע מהתפחכות מסוימת
ומהכרה חדשה בנוגע לשילוב
בן האהבה לאכזבה,
הריאלי והאופטימלי,
המציאות והחלום
שנישבר
פתק מקומט ומצהיב, מזכיר לי
איך רציתי שיהיה באמת
העתיד האוניברסלי שלנו
ככל שהזמן עובר,
האותיות מתרחקות
והמילים נראות כמו חלום
תלוש
שמתנפץ בבוקרו של היום החדש. |
|
|
אישתו של זובין
מהטה,
אחרי שמארק שאגל
אותה,
זרקו על אבא
אבן,
ולא נשאר מיוסי,
שריד,
הפנס של גולדה
מאיר,
ושל יעקב
אחימאיר,
דחפו לדפנה
דקל,
ולדן תורן,
ואז נולד לזהבה
בן,
שפתח לסנדי בר,
ושם פגע באהוד
ברק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.